רוחות מיסטרל, ציקדות וכל מה שיש רק בפרובנס
בסך הכל פרובינציה
חבל דורדון מזוהה עם האדם הקדמון ולנדוק עם הקתרים. אז מהו הפרק ההיסטורי הבולט בפרובנס?
השם פרובנס נודע בכל העולם כמותג צרפתי, אבל תאמינו או לא, את שמו של המחוז המפורסם העניקו לו הרומים. בפרובנס בולטת המורשת הרומית. לאן שפונים בפרובנס פוגשים את המורשת הזאת.
הרומים החלו להתיישב בפרובנס כבר במאה השנייה לפנה"ס, תחילה עקב הצורך להגן על ליגוריה, האזור שנודע היום כריביירה האיטלקית, ובהמשך כדי ליצור רצף של מאחזים רומיים עד ספרד.
מקור השם פרובנס הוא מהמילה פרובינציה, והוא השתרש מאז שפרובנס היתה פרובינציה רומית. זו היתה הפרובינציה הרומית הראשונה מעבר להרי האלפים, ובמשך שנים היא היתה "הפרובינציה".

רוח המיסטרל
מיסטרל היא רוח חזקה הצוברת מהירות באזור הנהרות דורנס ורון בדרך לאזור השפך שלהם בים התיכון. היא מתפתחת בשרוול שנוצר לאורך הנהרות האלה בין רכס הרי האלפים בדרום מזרח צרפת לרכס המסיף סנטרל שבדרום-מרכז המדינה. רוח מיסטרל נמשכת לעתים זמן קצר בלבד אך היא עלולה להימשך אף שבוע.
אבל למיסטרל יש גם צד חיובי. המיסטרל גורם לאקלים שטוף שמש באופן יוצא דופן באזור פרובאנס ולנדוק בזכות האוויר היבש והצלול, שכן הוא מנקה במהירות את השמים.
רוח המיסטרל אופיינית בעיקר לחורף ולאביב אבל עלולה להפתיע גם בקיץ, ופעם באמת חוויתי רוח מיסטרל בקיץ. הייתי בטיול עם חברות וניסינו לערוך פיקניק בפאתי אזור הקמארג. בדרך, בעת הנסיעה, השמים נראו בהירים כל כך ולא ניחשנו מה מתחולל בחוץ. כשיצאנו מהרכב התגלתה "ההפתעה" ולא יכולנו בשום אופן לערוך את הפיקניק ואפילו לא לאכול באופן חפוז בעמידה. למזלנו הרוח חלפה מהר ובהמשך היום יכולנו לטייל.

מגדלי הפעמונים
מגדלי הפעמונים של פרובנס והאזורים הסמוכים לה הם יצירות מופת יפהפיות. כיפותיהן של המגדלים חלולות ועשויות מברזל מחושל המעוצב בשלל אורנמנטים. המסורת היפה הזאת התפתחה החל מהמאה ה-16 כמענה לרוחות המיסטרל.
האמינו אז שהרוח שוטפת את המגדל וחולפת דרכו מבלי לפגוע בו. אם זה נכון מבחינה מדעית, אני מתקשה לומר ואשמח אם מישהו מקוראי ידע להפנות אותי למידע מוסמך.
בכל אופן התפתחה מסורת ייחודית, וכיפות המגדלים היפות מעוצבות על ידי בעלי מלאכה מקומיים המשווים מראה ייחודי לכל מגדל ומגדל.

בקתות האבן של הבורים – Bories
אבנים, אבנים ועוד אבנים מאפיינות את הנוף של פרובנס המזכיר את הגליל והכרמל שלנו. אפשר לומר שזהו נוף גלילי מלא בהפתעות. בפרובנס ניכרת עד היום המורשת של הבנייה באבן הטבעית המקומית. היא נראית בגדרות האבן בדרכים, בכוכים להנחת כוורות ובבקתות הבורים הפזורות בשטח.
אלו הן בקתות המזכירות איגלו ועשויות מאבנים יבשות המוחזקות זו על ידי זו ללא חומרי קישור או דבק. הן מפוזרות בכל האזורים הכפריים של פרובנס ופעמים רבות פוגשים אותן בשטח.
רועים ועובדי אדמה היו זקוקים למחסה בחורף ולמקום קריר בקיץ. הבקתה היתה לפעמים מחסן וגם בית לבעלי חיים. לעתים משפחות השתמשו בהן למגורים זמניים או כבית שני.
פשטות הבנייה יצרה מגבלה של גודל, ואם היה צורך במקום גדול יותר בנו בקתות צמודות. ליד הכפר גורד יש אתר ובו כפר שכזה שעבר שיפוץ והוכשר כמוזאון פתוח. ליד בונייה יש כפר גדול למדי שלא שופץ ונראה מאוד אותנטי. למרבה הצער הוא סגור כעת (עונת 2022) לביקורים ומקווה שיפתח שוב.

פרסומת וחזרנו
פרובנס גדולה ויש בה הרבה הפתעות. גם המחוזות השכנים לה מעניינים. אני יכולה לעזור לכם לעשות סדר בבלגן, להתאים את המסלול במדויק לנטיות הלב שלכם ולצורכיכם. כל טיול שאני מתכננת שונה ממשנהו.
מתלבטים? אשמח לדבר אתכם.
זיוה: 052-374-1683
השווקים של פרובנס
טוב, הם לא רק בפרובנס יש לומר, אבל קשה להתעלם מהם. הם חגיגה של ממש. הם ססגוניים, צבעוניים, ריחניים ומלאים בתוצרת טריה של מוצרי מזון מקומיים, ירקות ופירות וכן דוכנים של בגדים ואביזרים. כל מי שמתכנן טיול לעצמו או לאחרים יודע שחשוב להתאים את התכניות לימי השבוע. בפרובנס (וכן, גם באזורים הסמוכים לה ובאזורים נוספים בצרפת) אחת ההתאמות החשובות היא לימי השוק בכפרים, בעיירות ובערים.
יש מקומות שבהם השוק מתקיים בכיכר המרכזית או במבנה מקורה שנבנתה לצורך זה, ויש שבהם הוא מתפרש ברחובות ושולח זרועות תמנון ארוכות ברחבי המרכז ההיסטורי של הכפר, העיר או העיירה. השווקים האלה עם זרועות התמנון הם היפים ביותר בעיני.


סנטונים
הסנטונים הם דמויות חימר מיניאטוריות המתארות אנשים, בעלי חיים ואובייקטים בחיי היום יום בפרובנס: איכר נושא מריצה לשוק, זקן מחזיק את כובעו המתעופף ברוח המיסטרל, אישה עסוקה במלאכתה, חמור נושא שקים עמוסים בלבנדר – סצנות פרובנסליות. יצירת הדמויות האלה היא אמנות של ממש והאמנים משלבים בהן ענפים מן הטבע, חרוזים, אלמנטים מעץ זית מגולף, בגדים מיניאטורים תואמים ועוד.
הסנטונים התפתחו מסצנת חג המולד המפוסלות שרואים כיום גם אצלנו בארץ בכנסיות בצד עץ חג המולד. הן מתארות את לידתו של ישוע באבוס בבית לחם כשהוא מוקף בחיות המשק. האין זה מזכיר במשהו את המתיקות שבתמונת משה בתיבה? התמונה הזכה הזאת המתארת את הולדתו של המנהיג היא כנראה צורך של הנפש ונרטיב בבניית האמונה.
המסורת החלה באיטליה במאה ה-13 והיתה קיימת במשך דורות גם בפרובנס. הדמויות המיניאטוריות התפתחו במהפכה הצרפתית בעקבות האיסור על העמדת סצנות הנטיביטי (לידתו של ישו) בכנסיות. איפה שאוסרים על אנשים לעשות משהו הם מוצאים פרצות לעשות זאת באופן אחר, וכך נולדו הקדושים הקטנים – סנט = קדוש, סיומת ון = קטן.

תערובת של קודש וחול
לאחר המהפכה התפתח הז'אנר של יצירת הדמויות מחיי היום יום. באופן מעט אבסורדי גם דמויות אלו היו מעין תגובת נגד למהפכה. מצד אחד הגיבורים החדשים היו אנשי העמל ולא מקרב שכבת האצולה, אך היה זה שילוב בין התרבות החילונית לסצנות המיניאטוריות של חג המולד שנמשכו גם הן, מעין עירוב בין קודש וחול.
בירת הסנטונים המודרניים של פרובנס היא הכפר אובניה (Aubagne) הסמוך למרסיי, כפרו של המשורר, הסופר והמחזאי מרסל פניול אשר עסק רבות ביצירתו בחיי הכפר בצרפת. כיום פועלים ברחבי דרום צרפת מאות סנטוניירים.
בכפר פרדו (Paradou) שבאלפיליז יש מוזאון ובו כפר פרובנסלי שלם מסנטונים. אני ראיתי לראשונה סנטונים באמת בכפר אובנייה, מבלי לדעת ששם הם נולדו. את הדמויות שבתמונה צילמתי בפסטיבל קולעי סלים בכפר בין אביניון לארל, ובאמת היו שם גם דמויות מיניאטוריות של קולעי סלים. לכל מקום המאפיינים הספציפיים שלו.

ציקדות – Cigales
תושבי פרובאנס אימצו את היצורים הרועשים כקמע שלהם. קוראים להם בצרפתית Cigales. הם נמצאים בכל מקום: בעיצובי הבדים, בכדי החרס, כקישוט לחלון וכמזכרות בחלונות ראווה ובשווקים.
דרכן אל מזוודות התיירים החלה מהמשל של לה פונטיין "הנמלה והצרצר", שנכתב במאה ה-17. מוסר ההשכל בא לשבח את הנמלה החרוצה ובכך לעורר את האיכרים שלא יאריכו את מנוחת הצהרים שלהם, אך הפולקלור של פרובנס נתן לזה טוויסט. האיכרים מצאו את קולה של הציקדה כקול שירה ערב ומרגיע המנעים את ימי הקיץ.
אגב, הצרצר בשם המשל הוא ככל הנראה בתרגום לעברית בלבד. שכן, הצרצר מזמר בשעות החשכה והציקדה בשעות היום.
בסוף המאה ה-19 הקים הסופר, המחזאי והמשורר פרדריק מיסטרל ביחד עם סופרים נוספים חברה לשמירה על השפה והמנהגים של דרום צרפת וטבע את הביטוי "Lou soulei mi fa canta", שפירושו "השמש גורמת לי לשיר". בצד הביטוי מופיע לרוב איור של ציקדה.
באותה תקופה חיפש יצרן אריחים עשיר מזכרת קטנה המסמלת את פרובנס כדי לתת ללקוחותיו העסקיים. הוא פנה אל קרמיקאי מאובנייה ליצור בעבורו את המזכרת וזה עיצב ציקדה היושבת על ענף זית ונושאת את מילותיו של מיסטרל "Lou soulei mi fa canta", מה שזיכה אותו בכינוי "אבי הציקדות".
אפשר לקרוא על כך עוד בבלוג המקסים הזה

נוגט מונטלימר – Nougat Montelimar
בכל שוק בפרובנס יש לפחות דוכן אחד עם מבחר של הממתק הזה הנראה כנתח גבינה או נקניק שבוצעים ממנו חתיכות.
סוכר, דבש לבנדר, ביצה, וניל, שקדים ופיסטוקים מהווים את המרכיבים העיקריים של הנוגט. הוא נולד במונטלימר ומזוהה אתה. כיום מייצרים אותו במקומות רבים, אך נוגט מונטלימר הוא מותג וכדי שיישא את השם עליו לעמוד בקריטריונים נוקשים. נוגט מונטלימר מכיל לפחות 30% שקדים ואפשר ששני אחוז מתוכם יהוו פיסטוקים מסיציליה. 32% מהנוגט יכיל דבש ולפחות 7% חייב להיות דבש לבנדר.
יש נוגט בהיר ויש כהה. האמת, הבוכטות האלה הרתיעו אותי ורק לאחרונה, בביקור רביעי באזור, טעמתי. זה מתוק. צריך להיזהר. אבל חתיכה קטנה מהנתח ביחד עם כוס הקפה או התה, זה תענוג.


לבנדר
הוא לא רק בפרובנס אבל בעיקר בה. רוב התוצרת העולמית של הלבנדר גדלה בשדות של פרובנס. הלבנדר הוא חלק מהחיים באזור. רואים אותו בחנויות ובשווקים, במוצרי הקוסמטיקה ובשקיקים קטנים ריחניים, והוא מככב גם כאלמנט עיצובי על גבי כריות, מפות שולחן ועוד.
מועד הפריחה משתנה מעט מעונה לעונה כתלות בגשם ובמזג האוויר, אך ניתן לצפות לה מסוף יוני ועד תחילת אוגוסט. בעונה הזאת ניתן לראות לפעמים שדה חמניות בצד שדה לבנדר. לפעמים מגדלים את הלבנדר בצד טימין ועשבי טיבול אחרים כדי לייצר גם דבש בטעמים שונים. גם הדבורה היא חלק מהתרבות החקלאית הקשורה בלבנדר.
הזמן הטוב ביותר ליהנות מהפריחה הסגולה הוא תחילת יולי, כשכל השדות כבר נמצאים בפריחה והתלמידים ברוב צרפת עדיין לא יצאו לחופשה.
הקציר בלוברון מתחיל באמצע יולי וזמן קצר לאחר מכן מתחיל הקציר ברמת ולנזול. הרמה הזאת קרובה לקניון ורדון ולמי שנוסע לקניון המפורסם בתקופה הזאת כדאי להאריך את הזמן באזור.
אזור הגידול האחרון להיקצר הוא במורדות של הר ונטו בקרבת העיירה Sault. ובאמת, את התמונה של העגת העץ בשדה הלבנדר צילמתי באוגוסט בהר ונטו. בתכנון נכון אפשר ליהנות גם משולי העונה.
על עונת הלבנדר (בעברית) בשמתי לב

רק דבר אחד חשוב לזכור:
סעו ותיהנו אך הימנעו מכניסה לשדות ומפגיעה בהם. אפשר להצטלם גם בצד השדה. ראיתי כבר הזהרות מקומיות בנושא הזה.

תפגשו בשווקים גם את סבון דה מרסיי ובחלונות הראווה את קליסון – העוגיה של אקס דמוית צורת השקד שגם עשויה משקד. יש עוד הרבה דברים שאופייניים לפרובנס. הייתם וראיתם משהו מיוחד?
ספרו לי על כך בתגובות כאן למטה.
.
סבון ד'מרסיי
במקור הוא ירוק או לבן במראה גס אך נוטף בריאות, וליתר דיוק שמן זית או שמן קוקוס. אך כפי שרואות עינינו, יש גם גרסאות צבעוניות.


קליסון – העוגיות דמויות השקד של אקס אן פרובנס
העוגייה עצמה מכילה קמח שקד. אפשר לומר שזהו סוג של מרציפן בסטייל, הרבה סטייל.
במפעל של עוגיית קליסון, לא רחוק מאקס, ניטע גן ובו מאות עצי שקד. אם אתם מטיילים בפרובנס בפברואר או מרץ – כדאי לבקר שם.
בכל מקרה, כשאתם מבקרים באקס, חפשו את עוגיות השקד בחלונות הראווה.

הממתקים של מפעל פלוריאן
הכל על בסיס פירות. בסופו של דבר מגוון הפירות והתוצרת החקלאית היא הבסיס להכל בפרובנס.
המפעל נמצא ב-Pont du Loup שליד גראס. את התמונה צילמתי בחנות שבנמל של ניס.

בואו נהיה בקשר על בסיס קבוע
לפניות אלי בעניין תכנון טיולים:
כתבה מרתקת, זיוה. כרגיל.
אני עומדת לצאת למסע בעוד כחודש על דרך le puy שהיא חלק מהקמינו לסנטיאגו דה קומפוסטלה, אני לומדת על האיזור שהוא סמוך לפרובאנס, ופתאום שמה לב לחלק ממגדלי הפעמונים שציינת. זה מרתק! יש מקום שאוכל לקרוא עוד על התפתחות מגדלי הפעמונים האוורירים האלה?
איזה יופי של טיול את הולכת לעשות, דפנה.
לצערי גם אני לא מצאתי חומר מעמיק בנושא. יתכן שאפשר לערוך חיפוש בצרפתית ולתרגם.