לפני כמה שנים טיילתי עם הבת שלי, שהיתה אז בת 13, ועם גיסתי בתחבורה ציבורית בריביירה הצרפתית. זה היה "טיול בנות" משובח שהריביירה התאימה לו כמו כפפה ליד. כבר סיפרתי עליו מכמה זוויות. סיפרתי על יום הטיול היפהפה והמיוחד שהיה לנו בהר מעל למונקו. כשמלאו לבלוג שנה כתבתי פוסט מאוד אישי שקראתי לו: בין שארם א'שייח למונטה קרלו. מה הקשר? אם תקראו את הפוסט הוא יתברר לכם. לפני שנה כתבתי מעין מדריך לאזור וקראתי לו: אז מה יש כבר לעשות בריביירה הצרפתית.
אני חוזרת שוב ושוב אל הטיול הזה גם מסיבה שתכף תתברר וגם מפני שאני מרגישה שזהו אחד האזורים שבהם אנשים משכפלים את הטיולים שלהם ולא נפתחים אל העושר העצום שיש בו. עכשיו, לאחר שפתחתי מדור לטיולים בתחבורה ציבורית, אני רוצה לספר עליו מהזווית של התחבורה. הריביירה הצרפתית היא אזור קלאסי להשתחרר בו מנטל האחריות על הרכב, מעומסי התנועה ומהסטרס שבנהיגה. יש גם מגבלות ואדבר עליהן בהמשך הפוסט. ועדיין אני חושבת שזה מקום נהדר לטייל בו ללא רכב אפילו בהרים.
לפני שאמשיך אני רוצה לשתף שגיסתי תמר שהיתה שותפה לטיול הזה איננה בחיים היום. בשנותיה האחרונות טיילנו כמה פעמים ביחד, והטיול הזה היה אחד האחרונים, כמעט טיול פרדה. הטיול שלאחריו היה מרובה משתתפים, ובריביירה היתה לנו אינטימיות, ולכן הטיול הזה הפך למעין טיול מיתולוגי שהזיכרון שלו הפך למאוד משמעותי ומיוחד. גם נטע, הבת שלי, מזכירה אותו מדי פעם.
נראה שזו אחת הסיבות שאני נשאבת שוב ושוב אל הזיכרונות מהטיול הזה, ופעם בשנה אני מרגישה צורך לכתוב עליו משהו. ופתאום שמתי לב שבדיוק השבוע מלאו לשמתי לב ארבע שנים. אז זו חגיגת בלוגולדת, שיש בה גם זיכרון וגם שמחה. תמר היתה אחת התומכות הנלהבות בי ובבלוג הצעיר בימיו הראשונים. סיפרתי על כך בפוסט על שארם א'שייח ומונטה קרלו שהוקדש לה. אני שמחה להקדיש לה גם את הפוסט הזה. גם חלק מן התמונות בפוסט הן שלה.
ניס – הגרסה הצהובה
לפני שאציג את המסלול בשלמותו אני רוצה לספר על ניס, מפני שהיא גם יפה וגם אופה, כלומר מתאימה מאוד לשמש כבסיס לטיולים בסביבה. יש בה עיר עתיקה יפה שנתחמת מדרום על ידי חוף הים, ממזרח על ידי גבעת המצודה (גבעה הצופה על העיר שבראשה חורבות של מצודה עתיקה), מצפון על ידי כיכר גריבלי המרשימה, וממערב על ידי טיילת ארוכה ומטופחת שנקראת טיילת פיון (Promenade du Paillon).
בכיכר גריבלדי כל הבניינים הם בצבע צהוב וסביב חלונותיהם מצוירים קישוטים היוצרים אשליה כאילו אלה הם תבליטים אורנמנטליים עתיקים. השימוש בטריק הזה קיים בעוד מקומות בניס ובאזור. קוראים לזה בצרפתית Trompe-l'œil. אני חושבת כמה זה סמלי לאזור הזה המשמש כמגרש משחקים של עשירי העולם. עם כל אהבתי לרבדים העתיקים של האזור, ליצירות האמנות הממלאות אותו ולבתי האבן המשתלבים בצורה מושלמת בהר, יש באזור הזה אלמנט של שופוני ושל ביטויי עושר מוחצנים.
ניס – הגרסה האדומה
עיר בצבעים חמים צריכה גם כיכר אדומה. כיכר מסנה (Place Massena) רחבת הידיים המוקפת בבניינים בצבע אדום, נמצאת במוקד אחר של העיר, מחוץ לעיר העתיקה. ברחבי הכיכר ניצבים שבעה פסלים של דמויות אדם זהות על גבי עמודים גבוהים. הדמויות מזכירות פסלי בודהה, ובשעות החשכה הן מוארות. יצר אותן האמן הספרדי Jaume Plensa. הן מייצגות את שבע היבשות ואת דרכי התקשורת ביניהן. יש אנשים שחושבים שהפסלים האלה מוזרים או מכוערים. אני חושבת שהם נפלאים. ההעמדה שלהם על עמודים גבוהים יוצרת מחזה שונה ומיוחד במינו. הם משוחחים עם עמודי התאורה היפים. הם הופכים את הכיכר מ"עוד כיכר אירופאית" לכיכר עם אופי משלה, והמשמעות של הפסלים כמובן יפה.
ניס – חושנית ומרכזית
חושנית העיר הזאת עם שווקיה הצבעוניים, הכיכר הצהובה והכיכר האדומה, ריח הים, שוק קור סליה, הפסלים הרבים המשובצים בה, המפל המלאכותי הציורי הגולש מגבעת המצודה, צריחי הכנסיות היפים וגגות העיר העתיקה האדומים. יש בניס מוזיאוני אמנות רבים מאוד וחובבי האמנות יחגגו בה, אבל הפוסט הזה הוא לא מדריך לעיר ניס ולכן אעצור כאן. סיפרתי את כל זה כדי לשכנע ששווה לבקר בעיר, וכיף לחזור אליה בסופו של יום טיול במקום אחר. היא "האב" גדול (מלשון Transportation Hab) של אוטובוסים וגם כמה רכבות. הכי מרכז שיש. ואיך לא? החושניות מחייבת.
לאן אפשר לנסוע מניס?
כתבתי על כך בהרחבה בפוסט אז מה יש כבר לעשות בריביירה הצרפתית, ובהזדמנות זאת שוב אדגיש שאזור הריביירה מאוד מגוון ויש המון מה לראות פרט לערים המפורסמות. בעיני, הסוד לטיול מוצלח באזור הוא השילוב של הכל: הניגודים, המרינות הנוצצות ובתי האבן בכפרים, הים והנוף ההררי, הגינות המטופחות בחצרות הבתים, תעשיית הבשמים של גראס, יצירות האמנות הרבות והטבע… הטבע שלפעמים הוא דרמטי ממש, לפעמים מתעגל ורך ולפעמים הוא מרחב של ים מאופק עד אופק. זה אזור עם שפע אדיר.
יש באזור המון פארקים ואינסוף פעילויות לכל המשפחה. באופן אישי אם היה לי נוער חובב אדרנלין הייתי דואגת לפעילות ימית ולפעילות במים השוצפים בקניונים. בטיול עם ילדים קטנים הייתי מנצלת את שבילי החוף היפים בחצאי האיים (קפ פרה, אנטיב) ובאיים. האטרקציות לנערה שלי היו מופע בלט במונטה קרלו וסדנת בושם בגראס.
על הדרך – טיפ קטן: הסדנה היתה בשולי גראס. ראיתי שכיום חברת גלימאר מקיימת סדנה כזאת בעז (Eze), הנגישה לניס יותר מגראס.
טיפים לנסיעות באזור הריביירה
1.אפליקציות לסמרטפון – חברת האוטובוסים של האזור מציעה כמה אפליקציות שלכל אחת יש יתרונות אחרים, כולל אפליקציה המאפשרת שילוב בין תחבורה ציבורית לשימוש ברכב שיתופי בדומה למה שיש היום בתל אביב. בכל מקרה נח שיש על הטלפון אפליקציה יעודית לאזור המראה אפשרויות בזמן אמת.
2. כרטיס תחבורה – בטיול שלנו השתמשנו בכרטיס תחבורה שבועי וקנינו אותו במכונה באחת מתחנות החשמלית בעיר. גם אם ההוצאות הצפויות מגרדות בקושי את עלות הכרטיס, מאוד נח לעלות ולרדת מקווי תחבורה באופן חופשי. הדברים משתנים וכיום מציעים למטיילי התחבורה את כרטיס "פרנש ריביירה" הכולל אטרקציות ותחבורה ציבורית ליום, יומיים או שלושה. קונים אותו בלשכות התיירות של האזור. שווה לבדוק את האפשרות.
כמה טיפים של עשה ועל תעשה
3. נקודות המוצא של קווי התחבורה – האוטובוסים יוצאים מניס אל הסביבה מנקודות שונות בעיר וחשוב לשים לב לכך. הם יוצאים מהנמל (Le Port), מתחנה שנקראת Gare routière (או Vauban), מ-Lycée Masséna שבטיילת פיון או מ- Albert 1er / Verdun בקצה טיילת פיון קרוב לטיילת האנגלים. את כל המידע ניתן לאתר באתר של חברת האוטובוסים האזורית Lignes d'Azur
4. למונקו – אני ממליצה לנסוע אליה באוטובוס קו 100 היוצא מהנמל ועובר בקו החוף היפהפה ולחזור בקו 112 היוצא מ-Place de la Crémaillère במונטה קרלו, עובר בהר דרך הכפר המפורסם Eze ומסיים ב-Vauban בניס. האוטובוסים למונקו עמוסים מאוד. כדאי לעלות בתחנת המוצא כדי לתפוס מקום ישיבה ורצוי לנסוע בסדר שציינתי ולא להחליף. הסיבה היא שהקצה של קו 100 הוא במנטון, ובדרך חזרה הוא מגיע למונקו כשהוא כבר עמוס. תדירות הקווים למונקו-מונטה קרלו גבוהה. יש גם קו רכבת למונקו אולם הנוף מחלון הרכבת אינו מרשים.
5. בנסיעות לכיוון מערב (אנטיב, קאן והלאה) – אני ממליצה על הרכבת בלבד היות שהאוטובוס עוצר באינסוף תחנות. מדובר ברצף אורבני שאינו פוטוגני במיוחד מחלון האוטובוס. קו 200 הנוסע בכיוון הזה הוא מתיש נורא ולוקח זמן רב להגיע ליעד.
עוד כמה טיפים
6. פארקי השעשועים – בקרבת העיירה Villeneuve Loubet יש הרבה פארקים. שימו לב היכן בדיוק הם נמצאים. אנחנו לא היינו בהם, ורק מבדיקה במפה אני מבינה שהם פזורים ולא צמודים זה לזה. למשל, Pitchoun Forest ו- Le Bois des Lutins המתאימים לילדים צעירים, וגם Canyon Forest המתאים לבני נוער (נראה מדהים, תסתכלו ביוטיוב), נמצאים שלשתם ב-route de Grasse. אני מניחה שאפשר להגיע באוטובוס 500 היוצא לגראס. באתר של קניון פורסט מציעים לנסוע ברכבת ולהחליף לאוטובוס 500. מרינלנד (שאני לא אוהבת בגלל מופעי בעלי החיים, אבל לא אסתיר את דבר קיומו) נמצא ממש ליד תחנת הרכבת של Biot.
7. אל היעדים המפורסמים היושבים בהר – עז, סט פול, ואנס וגראס, מגיעים אוטובוסים בתדירות גבוהה. קו 400 מגיע לסט פול ולוואנס, קו 500 לגראס, קווים 82 ו-112 ל-Eze. בין גראס לקאן יש גם קו רכבת. הנסיעה בקווים האלה זורמת יפה.
*אני רוצה להדגיש שבהכנת הפוסט הזה בדקתי את כל מספרי הקווים. הם לא השתנו מאז הטיול שלנו, ולעומת זאת יש שיפור ניכר במידע. הוא הרבה יותר נגיש כעת. לאתר האוטובוסים יש גרסה באנגלית, ושלל האפליקציות מקלות על ההתנהלות בזמן הטיול.
בתמונה – קווי האוטובוס השימושיים של האזור. בלחיצה על התמונה תגיעו לרשימה מלאה יותר ולקישורים המובילים אל לוח הזמנים ואל פירוט התחנות.
מגבלות התחבורה הציבורית
למרות שאני אוהדת של התחבורה הציבורית אני נאלצת להודות שהיא מוגבלת. למשל, אל הקניונים הגדולים של האזור – לו, ורדון, ציאן ודלואי – לא ניתן להגיע בתחבורה ציבורית, וגם אם יש דרך להגיע לא ניתן לטייל לאורכם. הגעתי אל כמה קניונים בטיול משלים ברכב כחצי שנה לאחר הטיול הזה, אבל לרוב המטיילים זה אינו אפשרי. לכן אני מציעה למי שזה חשוב לו להיעזר בסיור יום מאורגן. הטיולים האלה יקרים להחריד (במושגים שלי), אז תיעזרו בהם רק למה שלא ניתן לעשות באופן עצמאי.
דוגמאות לסיורים מאורגנים:
אז מה עשינו עשרה ימים בריביירה הצרפתית?
היינו שבעה לילות בניס. השתכנו במלון דירות ברחוב מסנה (Rue Massena) הסמוך לכיכר המפורסמת, זו עם פסלי הבודהות המיוחדים. ביקרנו בקאן ובמונקו, וביתר הזמן בילינו בעיירות הקטנות ובמרחבים הפתוחים. אין בעיה להגיע לשבילי חוף יפים וגם לשבילים יפים בהרים. השתמשנו בעיקר בתחבורת האוטובוסים שהיא גם זולה וגם מגיעה למקומות מעניינים.
רק לשם הפרופורציות – ויתרנו על המון יעדים מחוסר זמן. בצער השארתי מאחור את אנטיב ומוזיאון פיקסו, את מנטון, גניה הרבים והכפרים ההרריים שבסביבתה, את וילפראנש הסמוכה לניס ואת הקטע של חופי הים עם המצוקים האדומים מערבית לקאן. אבל בכל טיול יש בחירות. עשרה ימים בריביירה מתמלאים בלי להרגיש בכלל.
אחרי שבוע עברנו לשלושה לילות ב-Vence והתמקמנו ב-Hotel Diana. זכינו לחוויה מאוד נעימה בתקשורת עם המשפחה המנהלת את המלון. אל ואנס ואל כל מה שראינו בימים האלה יכולנו להגיע בטיול יום מניס, אבל רצינו לשנות אווירה וגם ליהנות מפסטיבל פרחים שהתקיים בימי שהותנו בעיירה. בסוף הפוסט אציע אפשרויות נוספות להשלמה למי שמעוניין במבנה טיול כמו שלנו: עיר גדולה + תוספת קצרה באזור ההררי. התוספת לא חייבת להיות בוואנס.
הטיול התקיים באפריל, בזמן חופשת הפסח. סדר הימים כוון לפי מזג האוויר ולפי ימי אירועים ושווקים.
שבוע בניס
היום הראשון – הגעה לניס בשעת לילה מאוחרת בטיסת איירפראנס. הגענו במונית משדה התעופה.
היום השני – יום מלא בחצי האי קפ פרה (Cap Ferrat): וילה קרילוס, גני וילה אפרוסי דה רוטשילד, העיירה Saint-Jean-Cap-Ferrat והליכה בקטע משביל החוף. הגעה בקו 100 עד וילה קרילוס וחזרה בקו 81 מהעיירה סט ג'ן.
היום השלישי – מונקו: המוזיאון האוקיאנוגרפי, גני סט מרטין והעיר העתיקה, קפיצה באוטובוס קו 2 לגן האקזוטי וטיול במערת הנטיפים שבתוך הגן. סיור במונטה קרלו מרחבת הקזינו אל הטיילת שלאורך החוף. הגעה וחזרה בקו 100. למדנו שקו 100 אינו מוצלח בדרך חזרה. עדיף לנסוע ב-112.
היום הרביעי – סדנה להכנת בושם בסטודיו של חברת גלימר. הסדנה היתה ביציאה מגראס לכיוון קאן ולכן המשכנו לקאן. הפלגה לאי סט מרגריט לטיול קצר באי. קאן היתה בעינינו מאכזבת ושטנו אל האי בשביל להציל את היום. האי מזמין בילוי ארוך יותר. אנחנו הספקנו מעט, רק הליכה עד האגם וחזרה, אך המעט שהספקנו היה מאוד יפה. הגעה לגראס בקו 500, המשך לקאן בקו 600 וחזרה לניס ברכבת.
היום החמישי – בוקר ארוך בניס: גבעת המצודה, העיר העתיקה והמוזיאון לאמנות בת זמננו. מנוחה בדירה ויציאה ברכבת למונקו למופע בלט. המופע היה מקסים ובסופו ערכנו סיור לילה במונטה קרלו. הגעה למונקו ברכבת וחזרה במונית (90 אירו). באמצע השבוע קווי התחבורה נפסקים מוקדם.
היום השישי – יום טיול בהרים מעל מונקו ועז, טיול מקסים שכבר כתבתי עליו פוסט. הוא אינו מתאים לשמש הקופחת של הקיץ. הגעה בקו 116 לעיירה La Turbie וחזרה בקו 82 מהכפר העתיק עז.
היום השביעי – הבית של רנואר ליד העיירה קניה סור מר. הכפר העתיק Haut-de-Cagnes שהוא הרבה פחות תיירותי מהכפרים המפורסמים עז וסט פול. בדרך חזרה לניס התעכבנו מרכז הקניות Cap3000. הגעה באוטובוסים 49+200 לבית של רנואר, קו 44 להוט ד'קניה, וחזרה בקו 200. ביום הזה למדנו בדרך הקשה שקו 200 הוא איום ונורא.
שלושה ימים בוואנס
היום השמיני – חצי יום נוסף בניס, בעיקר במוזיאון מטיס, במנזר הסמוך ובגן הנפלא של המנזר הפרנציסקני. מהגן יש נופים נהדרים של העיר והים. אחר הצהרים אספנו את המזוודות משמירת החפצים של המלון ונסענו לוואנס. הספקנו לבקר בכנסייה הקטנה והמשגעת בוואנס שאותה עיצב מטיס – הכנסייה הכי שמחה ומלבבת שראיתי אי פעם. מעבר לוואנס – בקו 400.
היום התשיעי – התחלנו את היום בביקור בלשכת התיירות כדי לקבל מפה ותדריך למסלול הליכה. טיילנו ברגל אל העיירה סט פול דה ואנס דרך היער. היות שלא הקדשתי לו פוסט אני מרחיבה כאן קצת. זה היה טיול חביב מאוד שבו עוברים תחילה דרך בתים נאים וגינות מטופחות בפרברים של ואנס, יורדים אל פלג מים זורם ביער ועולים בשביל מוצל (כל הזמן ביער) אל מוזיאון שנקרא פונדסיו מגה. יש שם גן משגע שרוב פסליו הם של חואן מירו (אבל לא רק). גם המוזיאון שבמרכזו נראה מפוסל. מקום שווה ביותר. במרחק 800 מ' מהמוזיאון נמצא הכפר סט פול שהוא תיירותי מאוד אבל יפהפה. חזרה לוואנס בקו 400.
היום העשירי – יום מלא בוואנס לרגל חג הפרחים שחל ביום השני של הפסחא. זה היה יום משעשע מאוד ששווה פוסט בפני עצמו. אחר הצהרים – מנוחה במלון ויציאה לטיול פרדה מהאזור במעלה העיירה ואנס לכיוון ההר. ביום הזה לא פגשנו אף נהג אוטובוס.
היום ה-11 – ארזנו, נפרדנו מצוות המלון הידידותי ויצאנו בקו 400 שנוסע לניס דרך שדה התעופה.
כך נראית תפזורת האתרים שבהם ביקרנו. ניס והעיירה ואנס, שני בסיסי הטיול, מודגשים בכתום.
הצעות נוספות לבילוי בהרים
לסיום אני רוצה להציע למטיילים באזור שתי אפשרויות לבילוי של יומיים עד כמה ימים בהרים, כתוספת לשהות בניס או באחת מערי הריביירה. אל שתיהן יש קווי תחבורה מניס, ושתיהן נמצאות בפארק מרקנתור שנמצא בשוליים הדרומיים של האלפים והוא לגמרי חלק מהם. במרחק קצר כל כך מהים התיכון אפשר לחוות את השילוב שבין כפרים עתיקים לבין אווירה הררית אלפינית, וזו הזדמנות לחוויה כפולה במקום אחד.
חופשה בעיירה ההררית Tende
רכבת הפלאות נוסעת מניס לעיירה Tende שיושבת בהרים קרוב לגבול איטליה. טנדה היא עיירה עתיקה עם סמטאות מימי הביניים. יש בה מוזיאון חדיש ומודרני לאמנות פרהיסטורית, שהוקם בעקבות ממצאים של ציורי סלע שנמצאו באזור. ניתן להישאר בעיירה ולבלות בה יומיים שלושה לטיולים בהרים ולמנוחה. יש בה בריכה ופעילויות שונות כגון פארק חבלים, קניונינג ומצנחי רחיפה. חברות שונות מוציאות טיולי ג'יפים והליכה בהרים. בטיולים האלה ניתן להגיע אל האזור של ציורי הסלע.
חופשה בעיירה ההררית St Martin Vesubie
העיירה Saint-Martin-Vésubie יושבת בהרים במקום גבוה מעל לערוץ הווזובי העמוק. בשנים האחרונות היא הפכה למרכז נופש פעיל שניתן לבלות בו כמה ימים. קראו היטב את הוראות ההגעה אליה. קו האוטובוס היוצא מניס אל העיירה פועל בתדירות נמוכה אבל כל מה שצריך זה אוטובוס בבוקר ואוטובוס כמה ימים לאחר מכן כשתרצו לעזוב. יש המון מה לעשות בקרבת העיירה, מרכיבה על סוסים ועד באולינג. ויש גם פארק זאבים, טיול אל אגם ופארק הרפתקאות יחיד מסוגו בתוך מבנה סגור. בנוסף, בעיירה הסמוכה La Colomiane יש רכבת הרים, מסלול ויה פרטה, מסלול זיפ ליין, מיני גולף, בריכה ועוד. בסט מרטין עצמה יש אפשרויות לינה המותאמות למשפחות הרוצות לנפוש במקום כמה ימים. שאטל הפועל בחינם עובר בין כל מוקדי העניין האלה. באתר המצורף אפשר לראות את כל הנסים והנפלאות האלה, אפשרויות הלינה, דרכי ההגעה ועוד.
ולסיום כל הסיומות – עוד כמה תמונות מהאזור הססגוני ורב הניגודים הזה:
בית עתיק בסט פול, פסל בטיילת חוף הים של מונטה קרלו, בית בעיירה סט ג'ן קפ פרה ותיבת דואר באחת העיירות העתיקות. מי זוכר איפה.
אני מזמינה אותך להירשם ולהיות תמיד בעניינים.
hi, is there any chance for another post bout Monaco?
הי. אני שמחה לשמוע שיש ביקוש. אם את מבקשת, בהחלט אכין פוסט בקרוב. חשבתי שזה ( https://samti-lev.com/%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%A7%D7%95/) מספיק, אבל באמת יש מקום לפרט יותר.