היו לי הרבה ציפיות ממנה. היא היתה העוגן המרכזי של הטיול ליפן. ויתרתי אפילו על טוקיו למענה. רציתי להיות בה ימים רבים ככל האפשר. רק בשלב מתקדם של ההכנות הוספנו שבוע באלפים היפנים וקיצרנו את השהות בקיוטו, הבירה העתיקה של יפן, לשבוע.
היחסים שלי אתה התחילו בהתלהבות (בשלב ההכנות לטיול), נמשכו בחשדנות והסתיימו באני רוצה עוד.
הנגשה לתיירים
הגענו אליה בסביבות שש בערב אחרי טיול יפה בעמק קיסו. השעה הזאת שבה כולם, בכל העולם, לא משנה אם זה בישראל, בסין או ביפן, חוזרים הביתה, היתה עמוסה מאוד. הצפיפות באוטובוס היתה בלתי נסבלת, ומזווית העין ראיתי בחוץ, בחשכה, רק בתים מודרניים חסרי ייחוד. תייר מבוהל שהיה צריך לרדת החל לצעוק אסקיוז אס, אסקיוז אס, ופילס לעצמו ולבת זוגו את הדרך לקדמת האוטובוס.
אני משננת בלב את שם התחנה שלנו ומסתכלת בדאגה על האזור שבקדמת האוטובוס. אנחנו צריכות לצלוח ים אנושי כדי לרדת, ובדרך להתעכב ליד הנהג לתשלום על הנסיעה. בכריזה מבקשים להכין את סכום הכסף המדויק אבל איך אכין כשאני תלויה על ידית אחיזה, אוחזת את המזוודה ביד השנייה ומתאמצת לצמצם את עצמי כי בכל תחנה עולים עוד ועוד אנשים ויורדים רק מעטים.
קול נשי מודיע ברמקול ביפנית ובאנגלית את שם התחנה לקראת כל עצירה, ושוב כשהנהג מתחיל להאט. אני מזהה בעזרת הגברת את התחנות של מקדש קיומיזה דרה, גיון, מקדש צ'יון אין. קיוטו בהחלט מונגשת יפה לתיירים. אני כבר יודעת שנוכל להתמצא בקלות.
נהר קאמו – ציר ראשי החוצה את העיר
למזלנו עד שהגענו לתחנה שלנו הצפיפות באוטובוס קצת פחתה. הנהג הראה לנו היכן לשים את הכסף ואמר אריגטו. ירדנו בשכונה עם בתים חסרי ייחוד בתחנת האוטובוס בעלת השם הארוך ביותר בקיוטו: היגשיאמה ניג'ו אוקזאקי קואן גוצ'י (Higashiyama Nijo Okazaki Koen-guchi, 左京区, 京都)
הדירה ששכרנו ממש ממול, בצד השני של הכביש. היא קרובה למקדש היאן. קצת מערבה מאיתנו זורם הנהר קאמו החוצה את העיר לאורכה בציר צפון-דרום, והוא מעין עוגן להתמצאות. ממערב לנהר הדאון טאון, וממזרח לו רובע גיון ויתר השכונות הקרובות לנהר. עוד מזרחה – אזור היגשיאמה המרתק, שרק בו אפשר לבלות שבוע ויותר. הדירה שלנו היתה בציר שבין השכונות הקרובות לנהר לבין היגשיאמה וכל פניני היופי שלה.
כשמתרגלים לשמות היפנים, גם להם יש היגיון והם לא מסובכים כמו שהם נשמעים. פירוש השם הארוך של תחנת האוטובוס שלנו הוא שאנחנו נמצאות בציר הראשי שלאורך היגשיאמה, הציר לכיוון מערב מוביל לטירת ניג'ו במרכז העיר, וממזרח לנו פארק אוקזקי. השיטה היפנית מאוד תכליתית.
פנינים נסתרות
ביפן יש הרבה יפנים, קרוב למאה ושלושים מיליון, והם מצטופפים בארכיפלג לא גדול של איים הרריים. ידעתי שקיוטו היא העיר המסורתית ביותר ביפן ולא לקחתי בחשבון שהיא גדולה. בקיוטו חיים מיליון וחצי אנשים. זה מספר קטן מאוד ביחס לטוקיו ואפילו קטן מאשר באוסקה השכנה, ועדיין זו עיר גדולה, בוודאי לנו הבאים מישראל.
אבל כבר למחרת הגעתנו לעיר התחלנו לראות את פינותיה המיוחדות. בין הבתים האפורים מסתתרות פנינים. העיר מוקפת בהרים, מה שאומר שהנוף בשולי העיר מאוד יפה. גם בלב העיר יש צבע, בוודאי בחודש נובמבר כשהשלכת בעיצומה. כשעזבנו את קיוטו ידעתי שראיתי רק מעט ממה שיש בה, ואם אחזור פעם ליפן (ואני מאמינה שזה יקרה) ארצה לחזור אליה שוב.
סיפרתי בפוסט הזה על כל מה שעשינו, גם על היריד שהתקיים בשבת אחת מסוימת בדיוק בזמן ששהינו בעיר, כי מגוון האתרים עשוי לתת מושג מה אפשר להרוויח בשהות של שבוע. לפעמים כתבתי "אני" ולפעמים "אנחנו", מפני שככה באמת זה היה. טיילנו רוב הזמן, אחותי ואני, ביחד אבל מדי פעם נפרדנו כדי שכל אחת תטייל בקצב שלה ותראה את מה שמעניין אותה. זה הולך להיות ארוך אבל מלא בטיפים.
גיון
מקדש הקופים
הנה עוד פינה של צבע. אם רוצים לייחל למשהו שיקרה אפשר לכתוב משאלה על פתק, לנסוע לירושלים ולהטמין אותו בין האבנים העתיקות של הכותל. אבל אפשר גם להצמיד אותו לקופיף קטן צבעוני במקדש הקופים שברובע גיון.
שרשראות של כדורי בד צבעוניים ועליהם פתקי משאלות תלויים במקדש Daikoku-san Kongo-ji Koshin-do. הכדורים האלה עשויים מכריות קטנות שארבע פינותיהן מגולגלות פנימה כמו קוף התלוי על חבל. המקדש נקרא בקיצור Yasaka Koshin-do והוא נמצא בפינה צדדית במעלה הרחוב בדרך לפגודת יסקה – הפגודה של גיון.
הוא מוקדש לאל שומן קונגו המקל על החולים בסבלם. הקופים המשרתים את האל מתרכזים בטוב בלבד ומתעלמים מהרוע. בחזית המקדש הקטן ניצבים שלושה פסלי אבן של קופים. האחד מסתיר את עיניו, האחר את פיו והשלישי את אוזניו. גם קופיפי הבד מקופלים אל תוך עצמם לא בגלל תרגילי הלוליינות אלא מפני שהם מתרכזים, מכונסים פנימה. הפילוסופיה שהם מייצגים אומרת: התרכז בטוב והתעלם מהרע.
מקדש יסקה קושין דו והקופים הצבעוניים.
כפכפים במוזיאון האמנות
בלב רובע גיון, במתחם של גיון קורנר, נמצא גם המוזיאון לאמנות בת זמננו – Forever Museum of Contemporary Art. כבר כמה חודשים מוצגת שם תערוכתה של האמנית היפנית המפורסמת Yayoi Kusama. עבודותיה צבעוניות ומלאות במוטיבים החוזרים על עצמם, לפעמים באופן אובססיבי. חלקן שובות לב בצבעוניות ובקסם שלהן. הן נעות בין ילדותיות לבין תחכום.
העבודות מעניינות במיוחד אחרי שמתוודעים לסיפורה של האמנית שהיתה פעם משפיעה מאוד והיום היא קשישה המאושפזת מרצונה במוסד סגור ועדיין יוצרת עוד ועוד. הוצגו בתערוכה הזאת בעיקר ציורים והדפסים ורק מעט פסלים. הפסל שבתמונה היה אחת העבודות היחידות שמותר היה לצלם.
המוזיאון עצמו שוכן בבית הטיפוסי לאזור והוא בעל צביון מסורתי. החזון שלו הוא להגיש אמנות בת זמננו מתוך שמירה על קשר למסורת. השם שלו כמובן פונה לתיירים. העבודות תלויות בגובה קצת נמוך מהמקובל כדי שאנשים יוכלו גם לצפות בהן מגובה של ישיבה על מחצלת הטטמי, אבל האמת היא שלא ראיתי אף אחד שעושה זאת. בכניסה כמובן חולצים נעליים ומקבלים כפכפים. מתוך אחד המסדרונות מציץ גן יפה, ואם רוצים לצאת יש להחליף לכפכפים המיועדים לחצר. אני בהחלט ניצלתי את ההזדמנות וביליתי ביחידות בגן.
כל כך הרבה רעש היה באותה תקופה סביב פתיחתם של מוזיאון חדיש בטוקיו לאמנית הזאת, וכן תערוכה מקיפה בניו יורק. לפי מה שקראתי כרטיסים נחטפו זמן רב מראש גם בטוקיו וגם בניו יורק, ואילו בבמוזיאון בקיוטו היה שקט ורגוע כל כך.
עוד על גיון
Kyoto Free Walking Tour
אני מאוד ממליצה על הסיור הזה. במשך שעתיים, אולי קצת יותר, הלכנו עם המדריכה מיו לפינות היפות של רובע גיון ושמענו ממנה על הרובע, על תרבות הגיישות בעבר ובהווה, על מנהגים, על הדת, על תרבות התה, על קיוטו ועל יפן. היא עשתה לי סדר בחלקי דברים שכבר ידעתי והוסיפה דברים שהיו לי חדשים. זה לא סיור עומק כי בשעתיים שבהם מדברים על כל כך הרבה נושאים לא ניתן להעמיק, אבל לטיול של פעם ראשונה ביפן זה עושה הרבה סדר.
הסיור התקיים ביום שבת אחר הצהריים. זו שעה עמוסה, ולכן חזרתי אל הרובע ביום אחר בשעת בוקר מאוחרת לראות את הרחובות היפים כשהכל שקט מסביב וכדי לבקר במוזיאון.
טיפים – שיטוט חוזר בשעות יום שונות ומופע בגיון קורנר
היות שהסיור התקיים בשעת אחר צהרים עמוסה של יום שבת, ומאחר שבסיור כזה הולכים תמיד ביחד, שווה לחזור לשיטוט עצמאי. הקדשתי לגיון בוקר נוסף (לבד) והגענו (שתינו) לאזור גם פעמיים בשעות הערב.
באחת מהן נכנסנו למופע בגיון קורנר. זה מופע שמשלב כמה מסורות של יפן. אני תמיד אוהבת לראות דברים שקשורים במסורת אבל היתה תחושה חריפה שזה מאוד תיירותי, ואני מתקשה להחליט אם להמליץ או לא. היה לנו צורך במופע או בתוכן כלשהו באחד הערבים, כי כששוהים שבוע בעיר זה מתבקש, אבל חששתי מהופעת תאטרון מקורית. אנחנו הרי לא יודעות את השפה. אחרי שראינו מופע קצר אבל מרתק ביריד בהירושימה אני חושבת שהייתי נהנית גם ממופע שלם. זה נשאר לפעם הבאה.
סמטת פונטוצ'ו
הסמטה מקבילה לגיון מהצד השני של הנהר. פונטוצ'ו היה פעם רובע גיישות. כיום זהו רחוב צר וארוך מלא במסעדות. גם הסמטאות המסתעפות ממנו מלאות במסעדות. הרחוב שמר על צביונו ההיסטורי, וכשהולכים לאורכו בערב בולטים בנוכחותם פנסי הניר והתפריטים המוצגים לראווה בחוץ. זה מקום נחמד לצאת אליו באחד הערבים.
עוד מוזיאונים
המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית
בתערוכת הקבע של המוזיאון ראינו אוסף של ציורים מהמאה העשרים, מציורים באוריינטציה מסורתית ועד לביטויים מודרניים, ניסיונות להתחבר לגל העולמי ולמצוא את הקול המדויק. היה מעניין למדי. לא נכנסנו לתערוכה מתחלפת כי לא התרשמנו מהנושא (ואולי טעינו) אבל כעת, בתקופת החורף, מוצגת התערוכה "ון גוך ויפן" ובאביב תתקיים תערוכה של אמנות מתקופת מג'י, במלאת לה 150 שנה.
המוזיאון הלאומי של קיוטו
בימי שהותנו בעיר התקיימה תערוכה גדולה בשם "האוצרות של יפן" במוזיאון הלאומי. קשה לתאר את עומס המבקרים שהיה שם. התארגנו להגיע לשעת הפתיחה והתברר שאנשים עמדו שם כנראה זמן רב לפני כן. גשם ירד וטור ענק של מטריות השתרך לפני השער. היינו בהלם אבל הצטרפנו בכל זאת לנחש האנושי הזה. רוכזו בתערוכה הרבה ציורים ומוצגים ממוזיאונים בנארה ובטוקיו וכן מאוספים של מקדשים בקיוטו. היה קשה לראות את המוצגים. נהניתי במיוחד מאוסף של ציורים סיניים.
את הביקור במוזיאון לאמנות מודרנית שילבנו עם ביקור בוילה מורין אן. גם בקרבת המוזיאון הלאומי יש אפשרויות להרחבת המסלול.
וילה מורין אן
הגענו אליה כדי לטייל בגן שקט, ללא המוני התיירים. הוילה והגן נבנו במאה ה-19 על ידי ימגטה ארימוטו, דמות מרכזית בצבא ובפוליטיקה של תקופת המג'י. ארימוטו ידוע כמשפיע ומוביל בתקופה המיליטריסטית של יפן, ובחדר שבקומה העליונה, בבית הבנוי בסגנון מערבי, התקיימו פגישות מכריעות בתחילת המאה העשרים.
ארימוטו היה ידוע כחובב גינון והגן המוקף בחומה הוא שקט ויפהפה. פגנשנו בגן חתן-כלה שבאו לסשן צילומים. בבית המסורתי שבגן מגישים תה וממתק בתשלום נוסף, ובבית התה ניתן להשתתף בטקס תה בכל יום שלישי. טקס התה הוא חוויה לא זולה ואנחנו ויתרנו.
טיפ להרחבת הטיול בסביבה
הוילה קרובה למקדש Nanzen-ji המפורסם ולדרך הפילוסופים, אולם היות שהיינו בכמה מקדשים וגנים מפורסמים חיפשנו כאן דווקא את השקט. בקרבת הווילה עוברת תעלת מים שנחפרה בתקופת מג'י כדי לקשר את אגם Biwa הסמוך לעיר ולהוביל בה סחורות ואנשים. מאוד יפה לטייל לאורך התעלה. ראינו שם ציפורים רבות בשעת בוקר שקטה. באזור הזה שילבנו גם את הביקור במוזיאון לאמנות מודרנית.
שווקים
ביליתי בוקר נחמד בשוק לעבודות יד המתקיים בכל 15 לחודש בחצר של מקדש Chion ji בצפון היגשיאמה. זהו שוק גדול ומגוון ומאוד שווה למי שאוהב מוצרים מעוצבים ועבודות יד. יש שם גם דוכני בגדים, ממתקים, עוגיות ומרקחות שונות. יש עוד כמה שווקים בקיוטו המתקיימים אחת לחודש. כדאי לבדוק האם אחד מהם מתאים לכם.
השוק המוכר ביותר הוא נישיקי. זהו שוק מזון בהחלט מומלץ בדאון טאון של העיר. מצפון לו – כמה רחובות קניות הומים שכדאי לשוטט בהם אפילו בקצרה כדי לחוש את הדופק של העיר. למי שאוהב לעשות קניות זה בוודאי אזור להקדיש לו זמן. אנחנו שתינו, אחותי ואני, ממש לא בקטע, ובכל זאת קיוטו היתה האתנחתא העירונית שלנו ואת ההבטחה לבת שלי מלאתי שם.
שוק עבודות היד במקדש צ'יון ג'י בכל 15 לחודש
שוק האוכל של קיוטו – נישיקי (שוק יומי)
שוק העתיקות במקדש To-ji בכל 21 לחודש
שוק העתיקות במקדש Kitano Tenmangu בכל 25 לחודש
יריד סתיו
יש דברים שיכולים לקרות רק כששוהים במקום מספר ימים רב יותר מהמינימום הנדרש כדי לראות את האתרים המפורסמים (לקיוטו נותנים לרוב שלושה-ארבעה ימים). באחד הבקרים אחותי יצאה לצעדה (כשאני עוד התחפרתי במיטה) וראתה שקרוב אלינו, ליד מקדש היאן, מקימים דוכנים. לקראת הצהרים התייצבנו בשוק החגיגי שהוקם ליום אחד.
במקום היו דוכני מזון, פינות יצירה, אוהל גדול שבו ניתן לשבת לאכול. בפינת הרחבה התארגנה קבוצת מתופפים להופעה. בתור לאחד הדוכנים שוחח איתנו אדם ידידותי ואמר שאת העוגיות בדוכן ליד מכינים הסטודנטים מהאוניברסיטה כדי לכסות את הוצאותיהם. הצעירים האלה מכריזים בקול על התוצרת שלהם ומעודדים אנשים לקנות. אירוע חביב. אני אוהבת כאלה, בעיקר כשהם נקרים בדרך כמעט במקרה. האירועים האלה צפויים להתקיים בסופי שבוע (שבת או ראשון), ואני כבר מגלה ששבוע לאחר מכן, בהירושימה, בילינו ביריד גדול מזה וראינו שם הופעות מרשימות. זה קרה בבוקר השלישי שלנו בעיר, שלרוב מקדישים לה לילה אחד.
מקדשים בצפון קיוטו
מקדש Daitoku-ji
זהו המרכז של אחד הסקטורים החשובים של הזן בודהיזם. למעשה הוא קומפלקס המכיל הרבה מקדשי משנה, וניתן לראות שם ארכיטקטורת זן וגני זן. אלו הם הגנים עם הסלעים ומשטחי החצץ החרושים בדוגמאות של פסים או מעגלים, תמיד מול חלון גדול שניתן לשבת מולו ולעשות מדיטציה.
כאן זו אחת מההזדמנויות לברוח מההמונים. אנחנו נהנינו עד האזניים. המקום שקט ומעט תיירים מטיילים בו. כל שביל שנכנסים אליו מוביל להפתעה, לשערים יפים, למקדשים, לבתי תה ולגנים נהדרים. בילינו שם זמן רב. הרגשתי שאני נמצאת בגן עדן.
הבעיה היחידה היא שאין כרטיס כניסה למתחם כולו ולרבים מהמקדשים משלמים בנפרד. כל כניסה עולה 600 ין וזה מצטבר. לשלושה מהם יש כרטיס כניסה משותף ב-1500 ין אבל גילינו את זה אחרי שכבר נכנסנו למקדש אחר והעדפנו להסתפק בכניסה אחת. בילינו זמן רב בשניים האלה שאליהם נכנסנו וכמו כן שוטטנו ברחבי המתחם והצצנו לחצרות. היה שווה כל פרוטה מה-1200 ין ששילמנו, ואנו ממליצות על המקום בחום. ברוב המקדשים הצילום אסור, ואת התמונות למטה צילמתי במעט המקומות שבהם ניתן היה לצלם.
מקדש הזהב – Kinkaku-ji
שווה להצטופף ביחד עם המוני התיירים סביב האגם שבו יושב מקדש הזהב. זה באמת מראה יפהפה וייחודי. כולם חוזרים מיפן עם תמונה שלו, ואני הרגשתי שראיתי אותו עוד לפני שהייתי שם. כמעט ויתרתי ומזל שאחותי אמרה שלא מוותרים עליו. המקדש ניצב על שפת אגם ובו איים קטנים, ברווזים וצמחי מים עם פרח עדין בצבע סגול שנראה כמו אירוס. המראה מאוד מיוחד.
טיפ לארגון סדר האתרים
עוד הלאה במרחק לא רב נמצא מקדש נוסף בשם Royan-ji, שנוהרים אליו בזכות גן הזן הידוע שלו. אנחנו ויתרנו. קיוויתי להגיע בהמשך השבוע אבל כבר לא חזרנו לאזור. הבנתי ממטיילים אחרים שצפוף שם מאוד ומדיטציה בוודאי שקשה לעשות שם. מבחינת זמן והספק ניתן בהחלט לבקר בכל השלושה ביום אחד. אנחנו לא תכננו את זה מראש, אבל למטיילים הבאים אחרינו אני מציעה לבקר בהם בסדר הבא: להתחיל מרויאן ג'י לפני בוא ההמונים ולעבור הלאה למקדש הזהב ולדאיטוקוג'י. המרחק בין מקדש למקדש הוא כקילומטר וחצי. זה מרחק סביר להליכה ברגל וניתן לעבור ביניהם גם באוטובוס.
Kinkaku temple (מקדש הזהב)
מקדש הכסף (Ginkaku-ji) וסביבתו – הזדמנות לטרק ולפיסות של טבע בתוך העיר
הגן היפה של מקדש הכסף מתמזג עם נוף ההר. הוא לא חובה בעיני כי יש גנים רבים יפים בקיוטו, אבל הביקור בו משתלם כי הוא מאפשר לשלב אותו עם יעדים נוספים בסביבה ובעיקר לחוש קצת טבע.
זהו אחד המקדשים ההומים מתיירים, אבל העומס נסבל, ובמיוחד שחל שם איסור על שימוש במקלות סלפי ובחצובה של מצלמה. הרעיון הוא: צלמו ככל שבא לכם אבל אל תיצרו מיטרד.
מקדש הכסף נמצא בקצה הצפוני של דרך הפילוסופים, שהיא מעין טיילת לאורך תעלת מים. אנחנו אהבנו אותו למרות שאומרים שהשביל בשיא יופיו בתקופת הסאקורה. יש הרבה בתי קפה לאורך הדרך. זה ציר מאוד תיירותי אבל שקט, ומראה התעלה, העצים המסוככים עליה, הגשרים הקטנים והשכונה היפה שלאורכה – הצירוף של הכל יחד יפה ומלא אווירה.
יש כמה מקדשים לאורך הדרך ובעיקר בקצה שלה. אנחנו לא נכנסנו אליהם, אבל שווה לזכור.
טיפ לאוהבי הטבע
מקדש הכסף שוכן לרגלי הר Daimonji, ואחרי הביקור בגן של המקדש ניתן לצאת לטיול בהר. שביל מצפון למקדש מטפס אל ההר. זה טיול מקסים ביער, לאורך נתיב של מים הגולשים מההר. התרשמנו שהתיירות שם בעיקר מקומית ופגשנו בדרך גם שני גני ילדים שטיילו אל ראש ההר. הפרש הגבהים שיש לצלוח הוא 200 מ'. אני מתקשה לראות גן של ילדים בני חמש בישראל, עם תרמילים על הגב, עולים להר ויורדים ממנו, ללא גדוד של הורים מלווים.
ארשיאמה
זהו אזור יפהפה, ובנקודות מסוימות אפילו מרהיב, במערב קיוטו. יש שם לא מעט נקודות עניין. היינו ביום ראשון וזו טעות גדולה כי המונים מגיעים לשם לטייל בסוף השבוע, ובמיוחד בתקופת השלכת שבה היינו. ההתחלה היתה טרגית אבל בהמשך מצאנו את הדרך להיחלץ מההמון. זהו המסלול שעשינו.
מקדשים: Kogen-ji ו-Tenryu-ji
Tenryu-ji הוא המקדש החשוב ביותר בארשיאמה. הוא מכיל כמה מבנים וגן זן. אני חושבת שכל מי שמגיע לארשיאמה מבקר בו. זה המקום היחיד שהצפיפות בו היתה בלתי נסבלת והקשתה לראות את היופי של הגן. שילמנו כניסה לגן בלבד ויצאנו משם אחרי זמן קצר.
אנקדוטה קטנה: בדרך אליו נכנסנו בטעות למקדש קטן אחר – Kogen-ji – שנמצא בשטחו של Tenryu-ji. היו בו ציורי טבע יפהפים ומאוד נהניתי שם. ה"טעות" הזאת ממחישה את העובדה שלפעמים משהו קטן ואינטימי עשוי להיות הרבה יותר משמעותי ומרגש מהגדול, המפורסם והמדובר.
יער הבמבוקים
מחלקו העליון של הגן יצאנו אל יער הבמבוקים. הבמבוקים גבוהים מאוד והיער צפוף. המראה עשוי היה להיות מרשים אבל ההליכה ביחד עם המוני האנשים אינה מאפשרת לחוש את עוצמות הטבע. הייתי אומרת שהאטרקציה מיותרת לולא היתה נמצאת בקצה השני שלו וילה אוקוצ'י סנסו היפהפיה
וילה Okochi Sanso
זוהי עוד דוגמה איך מחיר הכניסה הגבוה יחסית – 1000 ין, מדלל את הקהל הבוחר לבקר במקום, ואולי הוא גם פחות ידוע. בכל אופן זה מקום יפהפייה. הוילה והגן נבנו על ידי השחקן אוקוצ'י דנג'ירו (Okochi Denjiro). מבני הגן רומנטיים, הגן עצמו משתלב נהדר בטבע, מנקודות בגן נשקף נוף הנהר קצורה (Katsura) ונופה של קיוטו, ובבית התה מגישים תה מאצ'ה וממתק כחלק ממחיר הכניסה (יש לשמור את הקופון שמקבלים ביחד עם כרטיס הכניסה). מכאן הכל התחיל לזרום יפה והמשך היום היה נהדר.
הנהר קצורה (Katsura)
כל כך יפה לטייל לאורכו, במיוחד בנובמבר. בהליכה לאורך הגדה המזרחית תפסנו שייט קצר אל הגדה שממול. יש שם מקדשון קטן גבוה במדרון ההר, בתוך היער. העלייה אליו היתה טיול צדדי מפתיע ויפה. הנוף מלמעלה נהדר.
טיפים
שייט לאורך הנהר
לשייט ארוך יותר מזה שאנחנו עשינו ניתן לצאת מהגשר – Togetsu-kyo. ליד הגשר יש גם השכרת סירות לשייט עצמאי.
יער הקימונו
ברחוב הראשי של ארשיאמה, בתחנת סאגה ארשיאמה, נבנה מיצב גדול של עמודים המקושטים בהדפסי קימונו ובמרכז כדור גדול משיש שעליו מצויר דרקון. זו הפתעה חביבה. אם יש זמן כדאי להיכנס לראות גם אם אין כוונה לנסוע דרך התחנה הזאת.
מקדש Kogen-ji המקדש הקטן עם הציורים.
קורמה
באופן רשמי קורמה שייכת לתחום המוניציפלי של קיוטו, אבל למעשה היא עיירה קטנה בהרים שמצפון לעיר. רצינו ללכת במסלול ידוע מקיבונה לקורמה אבל המסלול נהרס בטייפון שהיה באוקטובר. בכל זאת אני הגעתי יום אחד לקראת אחר הצהרים לביקור קצר. רציתי לראות קצת את המרחב ההררי הזה שמצפון לעיר ולבלות באונסן. אבל תקפה אותי הבושה. רעדו לי הרגליים ובדרך ראיתי את הכניסה למקדש קורמה דרה, אז אמרתי לעצמי שקודם אלך למקדש. זו היתה חוויה יפהפייה ואחרת מכל המקדשים הרבים שראיתי בקיוטו, אבל לאונסן לא הגעתי באותו יום. רק כשעזבנו את קיוטו ועברנו לעיר אחרת הלכנו ביחד, אחותי ואני, לאונסן מאוד שווה והתנסינו גם בחוויה היפנית הזאת.
בחזרה לקורמה – זו עיירה של רחוב אחד היושב בין ההרים ובצדו נחל שוצף. העיירה שומרת על צביון מסורתי והיא אינה ממוסחרת כלל. הביקור במקדש מומלץ בשל המיקום שלו. הוא יושב במקום מאוד גבוה. מגיעים אליו בפוניקולר (אפשר גם ברגל אבל זו עלייה תלולה מאוד) וקטע הליכה נוסף ביער שלכל אורכו פנסי עץ אדומים יפים. אחר כך עולים בדי הרבה מדרגות וגם אותן מלווים הפנסים האדומים. כשמגיעים סופסוף למקדש, נשקף נוף נהדר מהרחבה שלו.
בקצרה על עוד כמה אתרים מפורסמים שבהם ביקרנו
פושימי אינארי
לשערי הטורי ולשועלים של פושימי אינארי מגיע פוסט משל עצמם. זה באמת מקדש ייחודי שמזמין גם טיול ביער. בסיור בקיוטו נאמר לנו שהמקום נבחר על ידי טריפאדוויזור כאטרקציה ראשונה במעלה ביפן כולה, מה שאומר שצריך לקום מוקדם בבוקר כדי ליהנות מאתר שקט (אנחנו התייצבנו בשמונה בבוקר והיה מצוין). אבל הפוסט הזה מתחיל להתארך, אז אוסיף רק שלמי שיכול לטפס עד למעלה זה מאוד מומלץ. זו אווירה אחרת במפלסים העליונים. שערי הטורי הם במרווחים גדולים יותר. שומעים את ציוצי הציפורים ומורגשת שם אווירת היער. עולם שלם של שועלים, דרקונים ושלל יצורים מתגלה ככל שעולים במעלה השבילים והשערים. זה מקום שמעורר את הדימיון.
טירת ניג'ו
למי שיש זמן בקיוטו כדאי לבקר בה. היא היתה המרכז השלטוני בקיוטו של משפחת טוקוגאווה – שושלת השוגונים של תקופת האדו. יפה לראות שם את ציורי הטבע הענקיים על הקירות ובחוץ את הגן היפה.
טיפ לתקופת השלכת או הסאקורה – מקדשים המוארים ופתוחים לציבור עם רדת החשכה
הפתיחה המיוחדת של כמה מהמקדשים והגנים בשעות החשכה היא חלק מההווי של העיר בתקופת השלכת ותקופת הסאקורה – פריחת הדובדבן. היינו בקיומיזו דרה (Kiyomizu Dera) ובצ'יון אין (Chion in). קיומיזו דרה מרשים בחשכה והפעילות ברחובות המובילים אליו רוחשת חיים עד שעה מאוחרת. בצ'יון אין יפה לראות את השער הענק, את הפעמון הגדול, כמובן את הגן ולהשתתף בתפילה. הגעתי אל סופה וחבל. נראה לי שהיה מעניין. מול כל כיסא הונח כלי נגינה מיוחד, שגם לו היה כנראה חלק בתפילה. הגענו לקראת תשע. כדאי להגיע קודם.
כדאי לעקוב אחר פרסומים לקראת התקופות האלה ולערוך חיפוש על פי המילים: Illumination events.
לדוגמה: ארבעה אתרים מוארים בסתיו בקיוטו
קיוטו היתה לנו בית במשך שבוע. למעשה הדירה עמדה לרשותנו שמונה לילות, אבל יצאנו מהעיר לנארה וגם ללילה בקויסאן. מעבר לכך שזו עיר עם המון יופי והיסטוריה, נעים לעשות אתנחתא ארוכה בטיול. קיוטו היתה תחנה נהדרת שאשמח לשוב אליה בעתיד.
אני מקווה שנהניתם. אשמח אם הפוסט הזה ישמש כמה קוראים. מוזמנים להגיב, ואם עוד לא נרשמתם לקבלת עדכונים במייל אתם מוזמנים לעשות זאת.
זיוה, מדריך מפורט ועשיר בהמלצות על טוקיו! כל הכבוד על השקעה. אני אוהבת את המעברים שלך מהדוחק באוטובוס, לרוגע במוזיאון, להתידדות עם השמות. מבינה למה בא לך עוד. כל הסדרה הזאת נשמרת אצלי כשיבוא יום.. מאוד אוהבת את הדרך שאת מטיילת, ומנגישה את יפן לקוראים.
תודה רבה, ינינה 🙂
הגן של טירת ניג'ו – תמונה יפהפיה. אני חושבת שבחרת נכון. הכוונה לטיול איטי יותר. כך ניתן לספוג הרבה יותר, ובעיני ליהנות יותר. הפוסטים שלך כל כך מושקעים ונדיבים!
תודה רבה רבה, רונית. אני שמחה עם כל תגובה אבל "הנדיבים" שלך חיממה את לבי. זה משוב נהדר בעיני 🙂
מרשים