כשהעדרים יורדים מההרים
השוקו היה מרוכז וחם, כמו ששוקו צריך להיות אחרי הליכת בוקר בהרים. ישבנו בספסל ארוך מתחת לפעמונים הכבדים של הפרות. הפעמונים האלה הם כמו מדליות להישגי הפרות השיאניות.
רכס היונגפראו המושלג בצבץ באופק. בתי הכפר "שלנו" היו פרושים על המדרון שלרגלנו. הילדה של המארחים התחבקה עם העמוד בביישנות, התחבאה והציצה, סקרנית לראות מיהם התיירים המוזרים, הפולשים האלה, שההורים מכינים לכבודם שוקו, תפוחי אדמה וחביתה.
*בסוף הפוסט יש מידע על מועדי חגיגות הסתיו בכל רחבי האלפים. הסיפורים שאני מספרת עוזרים להבין את הרקע לחגיגות וגם מה מצפה לחוגגים, אבל מי שמעוניין במידע בלבד מוזמן לדלג.
פשטות וקרבה לטבע
זמן קצר קודם לכן עוד עמדנו בשביל, במרחק לא רב מכאן, מתלבטים לאן ללכת, ואז ראינו את צינור המים המאולתר של החווה והלכנו בעקבותיו. מי היה מאמין שבשוויץ העשירה ככה אנשים חיים בחודשי הקיץ.
התנאים בהר פשוטים שבפשוטים. הילדים מנותקים מהחברים, ורק הפרות, דנדון הפעמונים ואוויר ההרים הצלול מסביב. הביקור הזה שלנו במרעה הקיץ מעל הכפר Habkern היה באחד מטיולי המשפחה שאירעו לפני שנים, אבל צליל הפעמונים הוא עדיין פס הקול של הרי האלפים בחודשי הקיץ, מדי שנה בשנה.
חברת נוודים
החיים על ההר נראים רומנטיים אבל במציאות זו עבודה רבה. רולנד, אב המשפחה, עסק בעת שהיינו שם, בסינון החלב שנחלב בבוקר לצורך הכנת הגבינה. ברנדט, אם המשפחה, חתכה עוגיות קרמל שאפתה בתנאים המינימליים העומדים לרשותה בחווה. היא מביאה אותן לשוק בכפר, אחת לשבוע. אחר כך מוציאים את הפרות למרעה. בערב אוספים אותן בחזרה לרפת ושוב חולבים.
תחשבו על הילדים החיים בבידוד, באורח חיים הקרוב כל כך לטבע ולמשפחה, לטוב ולרע. זה לא אורח חיים שגרתי בעולם המערבי. אפשר לראות זאת כשארית של חברת נוודים, אשר מתקיימת בלב אירופה.
מסע דרמטי
כדי לקיים את שגרת החיים הזאת צריך לעלות לקראת העונה להכין את החווה, ואחר כך לעלות עם הפרות במעלה ההר בתחילת הקיץ. בסוף העונה יש לעשות את הדרך חזרה ולסגור את החווה עד לעונה הבאה.
בעבר הדרך היתה כרוכה גם בסיכון רב, מהתנכלויות בדרכים ועד לפגעי טבע. הדרכים לא היו מאובטחות במעקות, היכן שצריך, כפי שזה היום. עד לפני כמה עשרות שנים פרות היו נופלות לעתים לתהום ומקפחות את חייהן.
לא פלא שבכפרים היו מחכים לרועים בדאגה, והיה צורך להתפלל לשיבתם בשלום ולהודות לאל על חזרתם. אלה הנסיבות שהולידו את הטקסים והחגיגות המלווים את חזרת הפרות מההר בסוף הקיץ. הסרט מראה את חזרתן של הפרות ממרעה הקיץ ב-Engstlingalp, ליד Adelboden באלפים הברניים בשוויץ.
האתגר
חוסר הביטחון שהיה בעבר התחלף בתקופתנו בקשיים אחרים, כמו הכיווץ הדמוגרפי של האוכלוסייה הכפרית. מה שהיה מובן מאליו בעבר אינו בהכרח כזה כיום, ולכן ההתמדה בשימור המסורת החקלאית קשה אולי אף יותר בהתחשב בנסיבות.
ברחבי האלפים, בעיקר במחוזות בעלי התרבות הגרמנית, חוזרים הרועים והעדרים בתהלוכות, כשהפרות עטורות בכתרים צבעוניים וענודות בפעמונים גדולים. יש מקומות שבהם כל הפרות מקושטות ויש שבהם רק הפרות הטובות ביותר והן צועדות בראש העדר. באזורים הקתוליים הן מעוטרות בצלבים גדולים.
כשביקרנו במוזיאון של טירול לאמנות עממית (Tiroler Volkskunstmuseum) באינסברוק (אוסטריה), ראינו כתרים לפרות מלפני מאות שנים, שאותם היו מכתירים לראשי הפרות ביום החג הזה של השיבה לעמק.
ללא קשר לנושא הפוסט, אם אתם באינסברוק המוזאון הזה מאוד מומלץ.
הבירה נשפכת כמים
כשהתהלוכה מגיעה לעמק היא מתקבלת במחיאות כפיים. יש חגיגות מקומיות בכפר או בחווה הסמוכה לו ויש חגיגות מרכזיות, גדולות יותר. האחרונות מזכירות במידה רבה את האוקטוברפסט.
כשטיילנו לפני כמה שנים בטירול בסתיו, נסענו לכפר Reith im Alpbachtal, לראות את אחת החגיגות הגדולות בטירול. זו היתה חגיגה של כל עמק אלפבך. המוני גני בירה נפתחו, ובכל גן היתה להקה שהנעימה את הזמן בשירה ונגינה.
לאורך הרחובות הראשיים עמדו דוכנים עמוסים בתוצרת של האזור: גבינות, נקניקים ומוצרי מלאכת יד רבים. תושבים הדגימו מלאכות מסורתיות. סירים גדולים ודוכני מזון הועמדו בצד גני הבירה וניתן היה לאכול במחיר עממי מאוד אוכל מסורתי: מרק קנודל, דייסת פולנטה, נקניקיות, תפוחי אדמה וקינוח חביב המזכיר פנקייק שעליו מורחים ריבה של פירות יער. ובעיקר, הבירה זרמה שם כמו מים.
מסע ארוך ומפרך
כיום, במקומות שבהם מתקיימות החגיגות הגדולות, ישנם גם הרבה תיירים, כמונו. בכניסה לעיירה הוכשר שדה רחב ידיים כמגרש חנייה לרכבים פרטיים ולאוטובוסים.
באותו יום חגיגי, בדיוק בשעה שבה המונים נערכו בצדי הרחוב כדי לקבל את פני הרועים והפרות, האיש שלי החליט שזה הזמן לקנות עוד בירה. "אבל תכף יבואו הפרות", ניסיתי למחות, ובאמת באותו רגע שמענו את דינדון הפעמונים ואת טפיפות הרגליים של הפרות. ההמון מחה כפיים ואני לא ראיתי פרח ולא נוצה מכתר כלשהו של פרה. אבל כפי שרואים בתמונות, השמחה מסביב היתה גדולה.
החקלאות משמרת את תבנית הנוף
רעיית העדרים באלפים עצבה את תבנית הנוף המיוחדת להם במשך אלפי שנים. לולא החקלאות ההררית הזאת סביר להניח שכל מדרונות ההרים עד גובה 2000 מ' היו מיוערים. כיום יש בהם שילוב של יערות ומרחבים פתוחים. אלה מאפשרים לנו לטייל ולראות את הפנורמה של הנוף.
בעלי החיים, ובהם גם עזים וכבשים, מעודדים את חידוש הצמיחה באזורים הפתוחים ואנחנו נהנים ממגוון של צמחייה אלפינית ופריחה יפה בחודשים של ראשית הקיץ.
צליל הפעמונים הוא חלק מהחוויה של הטיול באלפים. טיילתי כבר בכמה מחוזות של האלפים, ובכל פעם שאני חושבת על טיול אלפיני חוזר אני שומעת בראש צלצול פעמונים.
מידע מעודכן לשנת 2021
אירועי חזרת העדרים מההרים – איך מאתרים אותם?
אפשר למצוא פרסומים באינטרנט ויש לצפות לאירועים האלה מתחילת ספטמבר ועד אמצע אוקטובר. בכל אזור באלפים הם נקראים אחרת:
- באוסטריה ובמחוז Upper Bavaria של גרמניה התהלוכות נקראות Almabtrieb. במחוז Allgau של גרמניה (פחות או יותר מפוסן ועד לאגם קונסטנץ, לאורך קו הגבול עם אוסטריה) התהלוכות נקראות Viehscheid. להלן אירועי חזרת העדרים באזורים אלה: בטירול וברחבי בוואריה (בוואריה העליונה ואלגאו)
- בדולומיטים (צפון איטליה), האזור שהיה עד מלחמת העולם הראשונה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, מתקיימות גם כן חגיגות almabtrieb כמו באוסטריה.
- בשוויץ קוראים לתהלוכות של הפרות Alpabzug. בקנטונים דוברי הצרפתית של שוויץ התהלוכות נקראות Désalpes. להלן: כל האירועים בשוויץ
- בסלובניה יש חגיגה אחת גדולה בקרבת אגם בוהיני, והיא נקראת Kravji Bal, ובאנגלית – Cows Ball
- בצרפת תהלוכת הפרות נקראת – Retour des alpages. חגיגה גדולה ומפורסמת יש באנסי. היא מלווה בהופעה של קבוצות פולקלור שונות ויש בה הרבה צבע ושמחה.
חגיגות הסתיו בזלצבורגלנד
באזור זלצבורגלנד נהוג לקיים חגיגות חקלאיות לציון סוף העונה החקלאית של הקיץ. זהו מעין חג אסיף והוא נקרא – Bauernherbst. הוא מקדים את אירועי חזרת העדרים מההרים ומתחיל כבר בסוף אוגוסט.
כפרים ועיירות בכל רחבי זלצבורגלנד מקיימים שווקים חקלאיים מיוחדים ושווקים של עבודות יד, תהלוכות, מיסות חגיגיות בתחנות ההר של הרכבלים ובבקתות האלפיניות, אירועים עם תזמורות וריקודים מסורתיים.
בכל שנה נבחר כפר אחד או עמק אלפיני אחד לקיים אירוע גדול, אבל אני לא מזהה כזה השנה, בעונת 2021, אולי בגלל הקורונה. אחרי חגיגות האסיף בא תורם של אירועי חזרת העדרים מההרים, והמחוז חוגג עד סוף אוקטובר.
ניתן לראות את כל האירועים בקישור המצורף. בסרגל השמאלי יש אפשרות חיפוש על פי תאריך או על פי שם כפר או עיירה. היעזרו באפשרויות החיפוש כי מגוון האירועים הוא אינסופי ונמשך על פני למעלה מחודשיים.
פרות שטות באגם
הפתעה בבוואריה:
בקיץ 2017 טיילנו בבוואריה. הקדשנו יום טיול כמעט מלא לאגמים קוניגזה (אגם המלכים) ואוברזה שבפארק הלאומי ברכסטגדן.
את אגם קוניגזה חוצים בסירה בלבד. אין שבילים לאורך האגם. ביחד עם מטיילים רבים ירדנו מהסירה בקצה האגם והמשכנו ללכת לאגם אוברזה. בדרך פגשנו פרות רועות. כאן המעבר בין בית הקיץ לבית החורף של הפרות הוא לא בעלייה להר אלא דרך האגם שאותו צריך לצלוח. תהיתי איך זה קורה.
חיפוש קצר ברשת העלה שאכן הפרות חוזרות בסירה מיוחדת, מעין רפסודה. וכך נראית החזרה שלהן הביתה באוקטובר.
סרטונים נוספים אפשר לראות כאן
מקצת מהמקורות שלי:
על החקלאות והנוודות האלפינית, מתוך ויקיפדיה
על חזרת הפרות מן המרעה בהרים ביעדי האלפים השונים, מתוך ויקיפדיה
על נטישת החקלאים בשוויץ את ההרים – עולם הולך ונעלם
לך ולך, קוראי היקרים,
ברצוני לידע אותך שאני מתכננת טיולים בעיסוקי המקצועי ויכולה לסייע לך בהכנת הטיול שלך באוסטריה, אם בייעוץ ואם בתכנון מלא. אני שמחה במיוחד לייעץ או לתכנן בעבור המטיילים בתחבורה ציבורית. אין שמחה ממני להראות שזה אפשרי, כיף ואף עשוי להיות חסכוני.
מוזמנים לפנות – 0523741683
אני מזמינה אותך להירשם ולהיות תמיד בעניינים.
איזה יופי ושלווה!
האלפים היו חלק מהטיול הראשון שלי בחו"ל, כילדה ומאז חזרתי רק פעם אחת, גם כילדה (למרות שיש לי משפחה בשוויץ וסבתא שלי גדלה שם…). אני זוכרת את כל הפעמונים הזה, כמובן שהבאנו כמה הביתה.
פעמונים הם באמת חווית האלפים האולטימטיבית. אני מאוד אוהבת את הקול שלהם. הוא מעורר בי אסוציאציות של שמחה. אני חוששת שהפרות פחות אוהבות. הן רגילות אבל שומעות קצת פחות מפרות נטולות פעמונים. חופשה באלפים זו גלולת הרגעה. שווה לחזור. ומשפחה בשוויץ… וואו. כבוד.
הי זיוה, נעים להכיר את הבלוג שלך, פוסט ממש מעניין ועשיר בסיפורים ומקומות. גם אני לא הכרתי את התהלוכות האלה, תענוג לראות את התמונות והסרטונים
תודה רבה, שלי. אני כל כך שמחה שהצטרפת ושמחה גם שהצלחתי לחדש 🙂