אם חם ואם יש לך מספיק כסף בכיס
בקיץ חם ברומא. כשהטמפרטורות ממריאות האוויר במרכז האורבני הצפוף דחוס ומהביל. בתקופת הרנסאנס חיפשו עשירי העיר את המרחב שמעבר לנהר הטיבר לבנות להם וילה נאה עם גן וחלונות הפונים אליו, לחוש את הבריזה של האוויר הפתוח. מן המאה ה-16 נותרה וילה פרנזינה ממש בשלמותה, מעוטרת כולה בפרסקאות על הקירות והתקרות. החלונות עוטרו בעיטורים דקורטיביים, ומן החלונות מציץ נוף ירוק של עצים וכיום גם בתים.
פוליפמוס וגלתיאה בוילה פרנזינה
פוליפמוס אהב את גלתיאה אבל היא אהבה את אסיס. גלתיאה היתה נימפת ים ופוליפמוס היה קיקלופ, בנו של אל הים פוסידון. הומרוס מספר באודיסאה, אחת משתי היצירות האפיות הגדולות של יוון הקלאסית, על כך שפוליפמוס זלל שניים מחבריו של אודיסאוס כאשר החבורה נכנסה למערתו של הקיקלופ לבקש עזרה. בתגובה ניקרו אודיסאוס וחבריו את עינו האחת של הקיקלופ ומאז הוא נותר עיוור. האודיסאה נכתבה על פי ההערכות במאה השמינית או התשיעית לפנה"ס.
מאות שנים אח"כ, בתקופה ההלניסטית, ככל הנראה במאה ה-שלישית לפנה"ס, כתב תיאוקריטוס על אהבתו עזת הרגש של הקיקלופ לגלתיאה היפה ונתן לייצור המאוס רגש של בן אנוש. באודיסאה – הקיקלופ הוא מכשול במסעו רב התלאות של אודיסאוס. אצל תאוקריטוס פוליפמוס הוא דמות רב ממדית שאוהבת, שחולמת, שעוזרת לגלתיאה למצוא את הדרך אל יקינתון, וזהו הפוליפמוס שבוילה פרנזינה.
משירו של תיאוקריטוס
הו גלתיאה צחורה, למה את אוהבך את דוחה
צחורה מזבדה למראה, רכה מטלה, מרבה לפזז
גם מעגלה, חלקה מענבי בסר? למה זה
את מופיעה כשרק תאחזני תנומה מתוקה
ומסתלקת מיד עם חלף התנומה המתוקה,
חומקה כמו כבשה הנסה למראה הזאב האפר
התאהבתי בך, עלמתי, בבואך לראשונה
יחד עם אמא שלי ללקט פרחי יקינטון על ההר
ואנכי אז הראיתי לכן את הדרך.
את השיר במלואו בתרגומה של זיוה כספי ניתן לקרוא בכתבה שהתפרסמה במדור תרבות וספרות בעיתון הארץ
פוליפמוס, סבסטיאנו דל פיומבו, וילה פרנזינה
כמו בשיעור פילאטיס
הפרסקאות הרבים בוילה פרנזינה נוצרו על ידי כמה ציירים, והמפורסם שבהם הוא הציור גלתיאה של רפאל. היא בורחת מפוליפמוס על גבי צדפה הנישאת בידי דולפינים. הציור הוא ביטוי לרנסאנס בשיאו. כל הדמויות בציור מוברגות כמו בתרגיל שמורתי היקרה לפילאטיס, לילך, מנסה לאמן אותי מדי שיעור בשיעור ללא הצלחה מרובה. ההברגה מראה את יכולתו של הצייר ליצור תנועה ולבטא את הידע שלו באנטומיה. הציור כולו הוא מערכת של ניגודים ואיזונים בין התנועה, התנופה והאנרגיה של הדמויות לבין הקומפוזיציה הסימטרית והמאוזנת.
אשליות אופטיות, אהבות ויצרים
הציור פוליפמוס של הצייר הונציאני סבסטיאנו דל פיומבו (ראו למעלה) וציור גלתיאה של רפאל נמצאים זה ליד זה באולם הכניסה לווילה. כל יתר מקטעי הקיר באולם הזה נותרו ריקים עד שבמאה ה-17 הושלמו בציורי נוף, ככל הנראה על ידי הצייר Dughet. כל קטעי הקיר התחתונים "כוסו" בבד שופע הנופל בקפליו הכבדים. קשה להאמין שהקפלים האלה מצוירים. זוהי אשליה ממש מושלמת. בחדר אחר של הווילה האשליה הזאת של הבד הנופל ממלאת קירות שלמים.
הרבה אהבות ויצרים יש בווילה פרנזינה. באולם אחר תוכלו למצוא את קופידו ופסיכה. אינסוף אשליות ותעתועי עיניים ממלאים את הקירות. ביניהם גם תיאורי אדריכלות בתלת מימד, כשנוף העיר מציץ מאחור ומייצר אשליה של עומק. אם אתם רוצים לזכות בחווית רנסאנס במיטבה, שהיא אינה מלכודת תיירים ואינה מוצפת במבקרים כמו בוותיקן, לכו לבקר בווילה פרנזינה.
רובע טרסטוורה
וילה פרנזינה נמצאת בשולי רובע טרסטוורה המוכר בסמטאותיו הציוריות, מרוצפות האבן. הרובע יושב על ידי אטרוסקים החל מהמאה השמינית לפנה"ס. תושבי רומא אמנם רצו שליטה בשני צדי הנהר אולם לא היו מעוניינים לבנות בו בתים, ולכן הוא נקרא בפיהם "הרובע אשר מעבר לנהר". שמו נובע מן המקור הלטיני trans Tiberim – מעבר לנהר הטיבר. הקשר בין שני צדי הנהר היה אז רק בגשר עץ אחד.
קניות בעשר בלילה
כיום זהו רובע תוסס המוכר גם בסצנת הבילויי. טיילתי ברומא בסוף דצמבר, בימים שבין כריסמס לראש השנה האזרחית, והרובע היה פעיל סביב השעון ממש. היות שהייתי ברומא ביחד עם שלוש הבנות שלי – תיכוניסטית ושתי צעירות סטודנטיות, המגורים ברובע התאימו לנו כמו כפפה ליד. כבר שכחתי כמה אנרגיות יש לילדות שלי. כשאצלי הסתיים הערב אצלן הוא התחיל. אפילו קניות אפשר לעשות שם בשעות מאוחרות.
לינה ליד כיכר טרילוסה התוססת
לנו ממש ליד כיכר טרילוסה (Piazza Trilussa) הנמצאת ליד גשר פונטה סיסטו (Ponte Sisto) ומשמשת כשער לרובע טרסטוורה. פונטה סיסטו הוא גשר אבן יפהפה מהמאה ה-15 שנבנה ביזמת האפיפיור סיקסטוס הרביעי. הקרבה לגשר מאפשרת להגיע בקלות לשוק קמפו דה פיורי הסמוך, לכל הרחובות היפים שסביבו ויתר האתרים הידועים שבמרכז העיר.
גשרים, גשרים ועוד גשרים
השתכנו לארבעה לילות בשני חדרים ב-B&B מאוד צנוע, ללא שום פינוקים. החדרים מעוצבים כמו חדרי נוער, אבל גודלם סביר והם נקיים. המיטות היו נפרדות (יש חדרי "טווין בד" וחדרי "דבל בד") ובכל חדר יש מקלחת קטנה. אין לובי ולארוחת בוקר מקבלים קופון למסעדה הסמוכה. אני ממליצה על החדרים האלה רק למי שזה מתאים לו. בשבילי זו אחת הדרכים להשאיר כמה גרושים בארנק לטיול הבא, ולבנות שלי זה היה בסדר. המיקום מושלם.
לזה אסייג שברומא הולכים הרבה, ו"מיקום מושלם" הוא עניין יחסי. היא לא קטנה כמו פירנצה. התחבורה הציבורית אינה נוחה כמו בערים המרושתות במטרו או בחשמליות בכל הכיוונים. יש שפע אוטובוסים, ובכל זאת רוב המטיילים הולכים הרבה ברגל, כך שהכל יחסי. המיקום הזה אפשר לנו ללכת קטעי דרך לאורך הנהר, בדרכנו לוותיקן או לקולוסיאום. בתמונות כמה מהגשרים היפים שלאורך הטיבר.
רובע עתיק, כנסיות עתיקות
ברובע טרסטוורה יש גם כנסיות עתיקות השוות ביקור: בזיליקה סנטה מריה אין טרסטוורה (Basilica of Santa Maria in Trastevere) וכנסיית סנטה ססיליה אין טרסטוורה (Santa Cecilia in Trastevere). נכנסנו לראשונה והיא בהחלט מרשימה. הכנסייה נבנתה במאה הרביעית לסה"נ, ויתכן שהיתה הכנסייה הראשונה שבה נערכו טקסים דתיים נוצריים ובהם טקס המיסה. הציורים נוספו בתקופות מאוחרות יותר.
מסלול טיול ברובע טרסטוורה
ארבעה ימים בילינו ביעדיה הקלאסיים של רומא ושוטטנו ברובע "שלנו" בעיקר בערבים. את יום הטיול האחרון – היום החמישי שהיה יום מלא ממש עד הערב, ניצלנו להיכרות יסודית עם טרסטוורה. זה היה ה-31.12, היום שבסופו התקיימה חגיגת ראש השנה. העיר המתה מאנשים והחנויות היו עמוסות. אנשים הלכו ברחובות עם שקיות קניות וזרי פרחים ביד. מצאנו אפילו שוק מקומי קטן שהיה הומה קונים.
אחר כך קיימנו את החלק התרבותי: ביקור בבזיליקת סנטה מריה אין טרסטוורה ובווילה פרנזינה. ממול לווילה פרנזינה נמצא ארמון קורסיני ומאחוריו גן בוטני. החורף אינו העונה היפה של הגנים, ואנו ויתרנו על האטרקציה וחזרנו לסמטאות של טרסטוורה לחפש מסעדה לצהרים. אחר הצהרים טיילנו בגבעת ג'ניקולו.
גבעת ג'ניקולו
טיפסנו לגבעת ג'ניקולו (Janiculum) דרך ויה גריבלדי (Via Garibaldi). העלייה קצת מאומצת אך לא ארוכה. ג'ניקולו אינה נחשבת לאחת משבע הגבעות של רומא היות שהיא מעבר לנהר, אולם יש ממנה תצפית נפלאה על העיר. התחנה הראשונה היתה התצפית שבחזית המזרקה המונומנטלית מן המאה ה-17 – אקווה פולה (Acqua Paola) שנבנתה לרגל חידוש אמת המים העתיקה אשר סיפקה מים לעיר.
השפם והאיש
המשכנו בשביל הליכה הבנוי לאורכה של הגבעה (Via di Gianicolo). מצד אחד של השביל רומא כולה פרושה, ומהצד הפנימי של הדרך – פארק ירוק ולאורכו המון פסלים של גיבורים איטלקים. בהמשך נמצאת תצפית מרהיבה נוספת ועל רחבת התצפית חולש פסלו של גריבלדי הרכוב על סוס. גבעת ג'ניקולו נחשבת גם כגבעה של הריסורג'ימנטו האיטלקי – תנועת הקוממיות הלאומית שאיחדה את איטליה במאה ה-19. תראו למשל את הטיפוס האיטלקי הזה, אחד מיני רבים בגבעה.
מגדלור בלי ים, בלי סלעים ובלי אניות
לאורך השביל נמצאת גם וילה רנסאנסית המשמשת היום את שגרירות פינלנד. בפארק פועל בסופי שבוע ובתקופת הקיץ תיאטרון בובות, ולידו יש כמה מתקני משחק לפעוטות וסוסי פוני לטיולי רכיבה.
המונומנט החביב האחרון שראינו על הגבעה לפני שירדנו ממנה הוא מגדלור שהעניקה קהילת יוצאי איטליה בארגנטינה לעיר רומא. הוא בנוי בסגנון אר נובו, ורק השד יודע מדוע בחרו לתת במתנה דווקא מגדלור שאינו משקיף על שום ים. כך או כך הוא חביב מאוד.
לקראת סיום
אפשר להמשיך עם השביל הזה עד קרוב לוותיקן. אנחנו ירדנו מהגבעה קצת קודם, בניווט אינטואיטיבי דרך גרם מדרגות וכמה רחובות אל הגשר בעל השם הארוך – Ponte Principe Amedeo Savoia Aosta. דרך רחובות רומא היפים משכנו לכיוון קמפו דה פיורי, ושם ישבנו בבית קפה עד הערב, השעה לאסוף את המזוודות ולהיפרד מהעיר היפה.
פוסט נוסף שכתבתי על רומא: הם שכחו למה הם יושבים על הכיסא הרם
פוסטים של קולגות וחברות שכתבו על רומא:
48 שעות בעיר שבע הגבעות, מתוך הבלוג "מטיילים בכיפה" של עדי וייץ
חופשה ברומא, מתוך הבלוג "רואה עולם" של מיכל בן ארי מנור
אריוודרצ'י רומא, מתוך הבלוג "אוספת אוצרות" של רבקה קופלר
פרדה זמנית
לא השלכנו מטבע אל מזרקת טרווי היפה, ולמרות זאת ברור שנחזור לרומא. זו עיר לטייל בה שוב ושוב. המון תודה שקראתם והייתם אתי. זה מאוד משמח אותי.
הפוסט הבא יספר על החוויות מסיור ליל רמדאן בעיר טייבה, בישראל – סיור מאוד מיוחד, ואם עוד לא נרשמתם לקבלת עדכונים במייל, זו הזדמנות. הנה תזכורת מה עוד אפשר לקבל כמנויים על שמתי לב.
סיפורים, מקומות מחוץ למסלול השחוק, טיולים בטבע ובעיר, חגיגות מקומיות, הנוסעים הגדולים של זמננו – כל אלה יגיעו למייל שלך בקליק אחד.
פוסט נהדר אוהב את הציקלופ שמככב גם במזרקת מדיצ'י בפריז וכמובן נהנה תמיד לקרוא על רומא האהובה
תודה, עמירם. יש גם פסיפס של פוליפמוס וגלתיאה בקורדובה, ספרד. טרם הייתי.
איזה כיף לחזור לרומא בעינייך הציוריות! אמנם טיילנו בשכונה המקסימה, אך לוילה לא הגעתי ועכשיו אני מצטערת… טוב שיש סיבה לחזור. אני הרי כן הטלתי מטבע…
אני שמחה לשמוע שנהנית. את יודעת בכמה מקומות ברומא אני לא הייתי? פעם דווקא זרקתי מטבע למזרקת טרווי ואכן זכיתי לחזור לעיר. אני מקווה שאצליח להגיע לסיבוב נוסף חרף ההתרשלות 🙂
איזה כיף לקרוא את הפוסט על השכונה המקסימה הזאת. אנחנו חלפנו בה רק לכמה דקות בערב גשום אחד.
הבדיחה מספרת שספר הגיבורים האיטלקיים מהעת החדשה הוא דק ולמעשה מכיל ערך אחד: ג'וזפה גריבאלדי
חחח… ידעתי שיהיה לך משהו מחכים וחשוב לומר. חן חן, אלעד.
אני כל כך אוהבת את רומא, העיר הארופאית המועדפת עלי ותמיד שמחה לחזור לשיטוטים ברחובותיה ואם לא ניתן ברגליים אז באמצעות התיאורים והתמונות המקסימים שלך. כיף לטייל איתך
תודה, איילת. כיף לי שאת מטיילת אתי 🙂