כאן מדברים מירנדז' - על חבל ארץ בצפון מזרח פורטוגל

משהו מוזר קורה בעיירה הזאת ובכפרים שסביבה. השפה משונה. השעון של הסמרטפון מתבלבל ומחליף את אזור הזמן. הכפרים שוממים, בתים רבים חרבים, ובאמצע ספטמבר החיטה עדיין לא קצורה. בכל זאת יש פינות חן רבות, והמסתורין מוסיף קסם ועניין.

בעיירה המרכזית של האזור – מירנדה דו דואורו (Miranda do Douro) – מודבק פלקט על חלון של בית ברחוב הראשי:

"במשפחות רבות דוברו לאורך דורות שפות של אזור או של מיעוט. לפיכך, טבעי שנדבר בשפתנו עם קרובי משפחה ועם חברים. אל תהיה הראשון שימנע את העברת השפה לילדיו אחרי דורות רבים כל כך. המשך לדבר."

הרשות האירופית להגנה על שפות מיעוט ושפות אזוריות

אזור מבודד

מירנדה נמצאת בצפון מזרח פורטוגל, בקרבת גבול ספרד, על גדת נהר הדואורו. המרחב של צפון מזרח פורטוגל, שבתוכו נמצאים מירנדה וקבוצת הכפרים שסביבה, נקרא Trás-os-Montes. פירוש השם: מעבר להרים. האזור היה תמיד מבודד. תנאי החיים לא קלים: החורף מקפיא והקיץ לוהט. התנאים הקשים והבידוד הולידו תרבות נבדלת.
לא רחוק מכאן נמצא אזור היין הכל כך פופולרי של עמק הדואורו, אבל בעבר המרחק הזה היה כמעט בלתי עביר.

האיחוד האירופי מעודד את טיפוח הזהויות התרבותיות הנבדלות. בקהילות קטנות ההבלטה הזאת של הייחוד תורמת להעצמה של הקהילה, לגאווה של התושבים ולתחושת השייכות, בנוסף לערך של שמירת התרבות והעבר.

שפה יחודית

במירנדה ובמרחב הכפרי שסביבה מדברים מירנדז'. דוברי פורטוגזית או ספרדית לא יבינו אותה אף על פי שיש בה עירוב משתי השפות.

בניגוד אלינו היושבים בציון, לפורטוגל יש גבול מוגדר וקבוע מאז המאה ה-13, ולכן היא אחידה למדי בתרבותה. האזור הזה הוא היחיד בפורטוגל שבו התפתחה שפה שונה. אלפים בודדים משתמשים בה כיום ולכן היא בסכנת היעלמות.

נתקלתי במיעוט הדובר בשפה הנמצאת בסכנת היכחדות לפני שנה כשכתבתי על הסורבים בגרמניה. שם הנסיבות לשונות הם תולדה של הגירה לפני מאות שנים וכאן זה סיפור אחר.

שקיעה ודעיכה

מירנדה היא עיירה קטנה ובה קתדרלה גדולה שנראית כמבצר. במקומות רבים בפורטוגל הכנסיות והקתדרלות שימשו לתפילה ולהגנה גם יחד בשנים הארוכות של היריבות עם דוכסות קסטיליה (כיום ספרד).

היות שרק דרכים מעטות וקשות חיברו בעבר את האזור לציוויליזציה, ישבה בעיירה בישופות אשר שירתה את כל הסביבה. גם מבצר נבנה בה, אבל אירע בו פיצוץ מסתורי קצת אחרי אמצע המאה ה-18.

נפילתו של המעוז החשוב של העיירה הביאה לשקיעתה למשך שנים רבות. הבישופות הועברה לעיירה אחרת, ומירנדה נותרה עיירת ספר נטולת חשיבות. ההתאוששות החלה רק לאחרונה, עם בוא התיירות.

ניגודים

לרגלי העיירה זורם נהר הדואורו בתוך קניון עמוק. זהו קטע מאוד ייחודי של הנהר. לאורך כמה ק"מ המהווים גבול טבעי בין פורטוגל לספרד גדות הנהר הופכים לקניון צר. הוא נקרא בשם: Arribas do Douro. המרחב של הקניון הוא היום שמורת טבע המשותפת לשתי המדינות.

המרחב שמעבר לקניון שטוח ועתיר שדות חיטה שחלקם נזנחו. החיטה מזריעה את עצמה וצומחת פרא באין מפריע. המון גדרות של אבנים אשר חצצו בעבר בין חלקות שדה נותרו בשטח. בתים רבים בכפרים נעזבו וחלקם קורסים אל תוך עצמם. שובכים של יונים עומדים ריקים.

בתמונות למטה – שובכים ליונים בכפר ובשוליו

יופי ופשטות

אבל הנהר הזורם בין הקירות הזקופים והשחורים כל כך יפה. הנהר שקט בזכות סכר שהוקם בקרבת מקום. הסתכנו ולקחנו טלפונים לשייט כדי לצלם. חוויה משעשעת היתה השינוי בסמרטפון של השעה המקומית. הגבול בין ספרד לפורטוגל הוא גם קו גבול בין אזורי זמן. אם נצמדים למצוק של ספרד השעון קופץ קדימה. חוזרים לגדה של פורטוגל הוא שב אחורה. שייט הקייקים בנהר הוא לא רק שייט אלא גם הזדמנות לשמוע סיפורים מ"איש הקייקים". ההרגשה היא שכולם כל כך נותנים כאן מעצמם.

כיום לא רק הנוף אלא גם קהילות ייחודיות מושכות אליהן תיירים. לאורך ההיסטוריה היתה כאן ייראה מפני ספרד, וכיום מחכים כאן לתיירים מספרד ולשוחרי טבע האוהבים את הקסם שבתחושת הריחוק והשקט. ניכר מאמץ להדגיש את המנהגים הייחודיים של האזור.

במרכז העיירה ניצב פסל של גבר ואשה. לא מלך ומלכה הם הגיבורים שעוצבו ביד האמן, לא בישוף, לא גבירתנו הבתולה, לא קדושה מקומית או גיבור הנלחם בדרקון. זהו פסל של רועה ורועה. כאן הדגש הוא על המנהגים של העבר ועל החיים הפשוטים.

מסתורין

הגענו אל האזור לקראת סיום של טיול בפורטוגל, כתחנה אחרונה לפני נסיעה למדריד לטיסה לארץ. היינו חבורה גדולה של בני משפחה. האטרקציה שחיכינו לה בנקודה הזאת במסלול שלנו היא שייט הקייקים. לאט לאט התחלנו לגלות את סודות האזור ונפתח לפנינו עולם. המלון שלנו היה בכפר Aldeia Nova במרחק שבעה ק"מ ממירנדה. החזית שלו בנויה מאבן, כמסורת המקום, ומאחוריה הכל מודרני. אבל החללים משמשים גם כמעין מוזיאון אתנולוגי קטן.

כלים חקלאיים וחפצים מן העבר מקשטים את הקירות וכל פינה בבית ובחצר, בערבוביה חיננית עם רהיטים ואביזרים מודרניים. בעלת המקום קיבלה את פנינו במאור פנים. היא דוברת את כל שפות האזור ורק האנגלית שלה דלה מאוד, ובכל זאת היא הצליחה לספר כמה דברים באופן פלאי שמוכר רק למי שנוהג להתארח במלונות משפחתיים קטנים.

Casa Dos Edras

הכפר נקרא אלדיה נובה – אלדיה החדשה – כי פעם היה כפר עתיק יותר בשם אלדיה. הכפר העתיק ישב קרוב יותר לגבול, ממש מעל למצוק, ונכבש על ידי הספרדים. בהמשך הוא הוקם מחדש בנקודה הנוכחית. את הסיפור הזה שמענו מתושבת מבוגרת. אחד מהחבורה שלנו שמדבר ספרדית שוחח אתה ברחוב. כמה זמן קיים הכפר החדש? הוא שאל. "500 שנה," היא השיבה, ללמדנו פרופורציה מהו חדש ומה ישן.

ביום ראשון בבוקר אני עורכת סיור קצר בכפר. הכנסייה ריקה ממתפללים, אבל היא מלאה בזרי פרחים טריים. בכניסה כורעת אשה על הרצפה ומכינה זר פרחים נוסף. ביום שני בבוקר האישה מהכנסייה עומדת בתחנת האוטובוס עם סל ביד. היא נוסעת לקניות במירנדה. ואולי היתה זו אשה אחרת. מה זה חשוב? זה יפה בשביל הסיפור. תחנת האוטובוס חדשה ונאה, רק חבל שלא בונים מרכול קטן בכפר בשביל התושבים המבוגרים. אולי גם זה יקרה בעתיד. יש כאן סימנים ראשונים של התחדשות.

פרֵדה

אנחנו עורכים טיול בוקר אחרון להיפרד מהכפר שאירח אותנו יפה. אמא שלי, אחותי ואני זוללות תאנים אחרונות בפורטוגל. צריך רק להושיט את היד ולקטוף. הן בשלות ומתוקות.

בעלת המלון שמחה היום. אנחנו עוזבים וחוזרים הביתה. היא סוגרת את המלון ונוסעת עם בעלה לחופשה בפלמה דה מיורקה. עוד מעט תיסע לנתב"ג שלה.

אני חושבת על כך שהחופשה שלי מסתיימת ואילו החופשה שלה עוד לפניה, אבל אני מפרגנת לה מכל הלב. שלוש שנים לא יצאה לחופשה. היא גרה במירנדה ולפני שלוש שנים רכשה את הנכס הזה בכפר. עכשיו צריך להחזיר חובות.

האם יצליחו לשמור על השפה המירנדזית?

שמחנו לשמוע שבקיץ המלון מלא. בחורף מגיעים אורחים רק בסופי שבוע. אני מתמלאת נחת שהכסף שלנו הולך לידיים שעושות דברים טובים. אם יש משמעות למושגים הרווחים בימינו: "תיירות אקולוגית" ו"תיירות אחראית", כאן הם באים לידי ביטוי באופן הכי מוחשי. ראיתי עיירות יפות ממירנדה וכפרים יפים מאלדיה נובה, אבל הסיפור של האזור והמפגש עם כמה מהתושבים – כל אלו הם שיצרו את החוויה במקום.

באלדיה נובה יש עוד מלון. יש גם בתים משופצים של כמה משפחות צעירות. מעניין אם הגברת שלנו, הקולגות שלה, התיירים והמתיישבים החדשים בכפר יצליחו להפריח את המקום הזה. ואם כן, האם יצליחו לשמור על השפה המירנדזית?

תפילה קטנה

באחת הנסיעות שלנו בין מירנדה לכפר אלדיה נובה עצרנו בדרך בכיכר של כפרון קטנטן שמשכה את תשומת לבנו. נראה שהכיכר ידעה פעם ימים יפים יותר. בית חרב צמוד לבניין יפהפה שקירותיו בצבע כחול עז. הצירוף הזה של יופי ועליבות זה בצד זה הם נחלת האזור. נראה שתפסנו אותו בנקודת זמן של משהו מאוד ראשוני ואותנטי, נטול השפעה של תיירים. ולמרות זה אשמח לבקר בעתיד באזור ולראות שהתחדש והתמרק מאז אותו סתיו של שנת 2016.

מידע על האזור

מירנדה דו דואורו באתר של לונלי פלנט

מירנדה דו דואורו, האתר המקומי

מירנדה דו דואורו באתר התיירות של פורטוגל

על האזור הדובר מירנדז' באחד האתרים המקומיים

על שפת המירנדז' בוויקיפדיה

מלון קזה דו אדרס (מופיע גם באתר בוקינג)

המלון מקבל בבוקינג ציון 9.5. אצלי הוא קיבל 10. יש לו בְּרֵכָה בחצר האחורית וכל פינה מטופחת ומעוצבת במחשבה על הנוחות ועל האסתטיקה. בחצר יש חדר מלא באופניי שטח וניתן לשכור אופניים ולטייל באזור. גם את שייט קייקים אפשר לתאם במלון. בעלת המלון מוסרת שבהזמנה ישירה באתר של המלון תקבלו הנחה. רק תבואו.

לסיום – עוד תמונות ממירנדה