הפוסט הפעם בגוון יותר מעשי. אספר בו על התחבורה הציבורית, על הדירות שבהן לנו, על הרבה מדרגות ועל קולדפליי אחד.
זמן החלום של הולנד כבר התפוגג. כמה אפשר לחיות בחלומות? אז זה הרגע, בין געגוע לחלום חדש, לחלוק עוד כמה רשמים ולשתף בקצת מידע מעשי מהחופשה שהסתיימה.
דירה באמסטרדם: מדרגות הולנדיות וגשר רכבת
ככה תכננתי את החופשה: תחילה בחרתי דירה מתוקה המשקיפה על תעלת פרינסנגראכט. בהמשך קניתי כרטיסי טיסה לאמסטרדם. עברו עוד חודש והרבה הפצרות שאחריהם קניתי כרטיסים למופע של קולדפליי לנערתי בת ה-15 ולי. הם עלו כמו כרטיסי הטיסה. ועכשיו, איך מתחילים חופשה כשהארנק כבר ריק?
נפרדתי מדירת החלומות על גדת התעלה וחיפשתי אפשרויות דיור זולות יותר ואולי גם פיצול לשניים ויציאה מהעיר לכמה לילות, מה שלא תוכנן בראשית הדרך. הפתרון היה: מדרגות. במקום שבו יש הרבה מדרגות ואין מעלית המחיר יורד, ובוודאי אם הדירה נמצאת צמוד לגשר רכבת. גם בטיול הקודם להולנד ישנו במלון עם מדרגות תלולות. בשבילי זו ממש נוסטלגיה ומראה המדרגות עושה לי פרפור של שמחה בלב ומזכיר לי שאני בהולנד. קראתי את חוות הדעת המשבחות על הדירה, כולל התייחסות לסוגיית הרכבת ונרגעתי.
דירת הסטודיו שממערב לתחנת הרכבת המרכזית של אמסטרדם ומצפון לשכונת יורדאן נמצאת בשכנות לגשר שעליו עוברות רכבות הבאות מצפון וממערב. הבית, המכיל כיום את דירתה של בעלת הבית ועוד כמה דירות סטודיו, נבנה למגורים בעבור העובדים של חברת הרכבת. אחרי יום בדירה, כשפתחתי את החלונות לאוורר את חדר השינה, גיליתי את סוד הדממה השורה בחדר השינה: החלונות כפולים. יש חלון ועוד חלון, ולכל חלון – שמשה כפולה.
בדירה הקטנה שבה שהינו יש מה שצריך. בעלת הבית העלתה בעצמה את המזוודות שלנו אפילו בלי לשאול. תוך שנייה זה קרה. לא הספקתי לסרב. היא עניינית ויעילה. מראה איך להפעיל את מכונת הקפה, נותנת מפה של העיר במתנה, פורשת אותה ומראה כל מיני דברים, מסמנת היכן אנחנו ובאיזה אוטובוסים נוסעים לתחנה המרכזית. חדר השינה נפרד מהסלון, מה שמאפשר לי לבלות בכיף עם הקפה שלי בזמן שהנסיכה ישנה. המקלחת מרווחת, מאובזרת ונקייה, ממש תענוג.
ארבעה לילות היינו בבית ההיסטורי. מעבר לגשר הרכבת, במרחק של דקה הליכה מדלת הסטודיו, נמצאת כיכר Harlemmerplein ובה עוברת חשמלית מס 3 הלוקחת לכיכר המוזיאונים ולשוק אלברט קויפ. הכיכר חמודה. סביבה יש בתי קפה. בפינה – סופרמרקט הלברט היין הנותן הנחה לדיירים של בית הרכבת. מסביב בניינים עם גמלונים משולשים, ובמרכז משטח עם מזרקות, כזה שהילדים משתעשעים בו בכל פעם שהשמש ההולנדית הקמצנית יוצאת קצת בין העננים.
 |
הכניסה לבית שבו נמצאת דירת הסטודיו. פעם גרו כאן עובדי הרכבת ביום רביעי הופתענו משוק שבועי שפתאום מילא את הכיכר. למרכז העיר הלכנו דרך שכונת יורדאן או דרך תעלת Brouwersgracht היפהפיה המלאה בבתי סירה בכל הגדלים, הצבעים והצורות, או דרך רחוב Harlemmerdijk בהמשך לכיכר שעליה כבר סיפרתי. זהו רחוב נהדר ושוקק חיים. בדרך כלל יצאנו מהדירה ברגל וחזרנו בחשמלית ואוטובוס, כי רוב קווי התחבורה באמסטרדם מעגליים, בכיוון התעלות, ואין קו ישיר מהמרכז אל הלמרפליין. אבל זה קל, ממש קל כשנכנסים לעניינים. |
 |
| רחוב Harlemmerdijk |
אחרי שהזמנתי את הדירה פניתי לבעלת הבית והסברתי לה שאנו אמנם שתיים אבל אנחנו לא זוג אלא אמא ובת מתבגרת ונרצה לישון במיטות נפרדות. בעלת הבית היעילה אמרה שאין בעיה, והפתרון שלה היה להעביר את אחת השידות, מאלה העומדות בצד המיטה, לאמצע בין שתי המיטות. עכשיו תדמיינו מיטת 140 הנחצית לשניים. המזרנים רכים למדי. זה לא הפריע לגב שלי אלא שבקלות מתגלגלים על מזרן כזה, וכשהמרחב צר בכל שינוי תנוחה מתקרבים אל קצה המיטה. באמצע הלילה הראשון פתאום בום טרח. אני על הרצפה, ואחרי הלם קצר נקרעת מצחוק. מגיל שלוש לא קרה לי דבר כזה.
עדיין, לתפיסתי, זה כל כך משתלם למי שנורא רוצה לראות את אמסטרדם ומתקשה לעמוד ברף התקציב שהיא דורשת. כרטיסי הטיסה שקניתי בחברת טרנסאוויה היו מסוג שניתן לשנות, להזיז, לקצר או להאריך עד לתאריך כלשהו לפני הטיסה. יכולתי לקצר את עשרת הימים שלנו, אבל לא רציתי. אני לא אוהבת את החופשות הקצרצרות, שמסתיימות רגע אחרי שהן מתחילות, ואני מוכנה לעשות די הרבה כדי למתוח את החופשה. כשלנים במקום כזה שהוא קצת פינתי, הרווח הוא היכרות עם אזור בעיר שבדרך כלל לא מגיעים אליו, והאזור של בית הרכבת בהחלט אטרקטיבי.
אז הנה שוב הדירה "שלנו":
בית ביקרסבד באתר ההזמנות בוקינג
בית ביקרסבד – להזמנה ישירה
 |
| פינת המטבח בדירת הסטודיו האמסטרדמית שלנו |
הלילה הגדול
תעלות, בתי סירה, גשרים, מעקות, חוטמיות פורחות בכניסות לבתים, אופניים, אופניים ועוד אופניים, נגיעה מוזיאלית קלה, פארקים ירוקים, צעיפים חדשים מהשוק, תיק ובגדים שקנתה הבת בעיר – אחרי כל אלה הגיע יום המופע הגדול.
הכרטיסים אצלך? אוי לא. את זוכרת שהחבאנו אותם? האוצר יצא מהמחבוא ואנו נוסעות באוטובוס לתחנה המרכזית. יורדות למטרו של אמסטרדם בפעם הראשונה. הולכות עם הזרם לארנה של אייקס. הגענו לשער הלא נכון. מוציאים אותנו מיציאה צדדית ומראים לנו באדיבות רבה לאן ללכת. פעם ראשונה שמפשפשים לי בתיק לבדיקה. אוכל. נתפסנו עם כריכים. זה אסור. אנחנו יושבות בצד לכרסם את ארוחת הערב שלנו לפני שניכנס לאירוע הגדול.
 |
| התחנה המרכזית באמסטרדם |
אני הכי זקנה כאן בשטח. הנה תראי עוד זקנים כמוך, אומרת לי בתי המתוקה. אה, יופי. נרגעתי. אנחנו נכנסות בזמן, בשעה 18.45, כמו שכתוב בכרטיס, וכבר עומדות די מאחור. אולי נלך הצדה, אומרת לי הבת. מאיפה היא נעשתה חיית מופעים? היא יודעת הכול. אני אחריה. הגענו לצד של הבמה. אנחנו הרבה יותר קרובות. מתחיל מופע החימום. קנינו כרטיסים לגולדן רינג, אבל אין כאן טיפת דשא. לארנה יש רצפה נשלפת שמכסה את כל משטח הדשא. גם מלמעלה הכל מקורה. אנחנו בחממה ענקית. דיילים צעירים העוברים בקהל מוכרים שתייה, אנשים שותים, משאירים את הכוס על הרצפה ושלוליות הבירה מתרחבות במעגלים. תשבי על הרצפה היא אומרת לי, יכאבו לך הרגליים. הילדה שלי שגידלתי כבר קרוב ל-16 שנים שומרת עלי. רבים סביבנו יושבים על הרצפה. אני בסדר, אמרתי לה. לא בא לי לשבת על הג'יפה.
מופע החימום הראשון סתמי. בחורה צעירה מתוקה נורא, אחת שהייתי מוכנה לאמץ לי כבת, צורחת את הגרון שלה על הבמה. אחריה – זמרת נהדרת שיודעת לשיר ולהחזיק את הקהל. לא היה לי אכפת שתמשיך לשיר כל הערב. Lianne La Havas קוראים לה. מישהו מכיר? אנחנו לא הכרנו. אם תשמעו עליה פעם תזכרו שהמלצתי.
בשעה 21.00, כשהרגליים שלי כבר שורפות מכאבים, קולדפליי עולים לבמה. הקהל הנרעש והנרגש מריע אבל אין היסטריה. מסביבי המון זקנים כמוני, וכולנו רוקדים. גם אני. פחות כואב ברגליים כשקופצים מרגל לרגל. חוץ מזה אני מנסה, באמת מנסה ליהנות מהחוויה שהזדמנה לי, להוריד מעצמי כמה שנים וליהנות, פשוט ליהנות. שר יפה הסולן של קולדפליי. אין מה לומר. אבל נורא דביק בתוך החממה ועוצמת הווליום מחרישת אוזניים. האפקטים של המופע בלתי נגמרים. לכולנו צמידים על הידיים שקיבלנו בכניסה. הידיים המורמות המחזיקות את הטלפונים גבוה כדי לצלם יוצרות אפקט צבעוני מנצנץ המחליף צבעים. המון קונפטי באוויר, בלונים, אינסוף להמצאות.
הלהקה נותנת שעתיים מלאות, עגולות, ללא הפסקה. אין מה לדבר שהם עובדים קשה. 80,000 איש באולם זה לא צחוק. צריך לספק את הסחורה. בסוף זה נגמר. דוחק ביציאה, דוחק במטרו. עלינו על רכבת המטרו הראשונה שהצלחנו להידחס אליה. בדרך אני מגלה שעלינו על קו לא ישיר והיינו צריכות לרדת שתי תחנות קודם כדי להחליף קו. אנחנו יורדות באמצע שום מקום. חשבתי שנצטרך לחזור שתי תחנות אחורה אבל במזל נוחתת עלינו רכבת מטרו ריקה שמגיעה לתחנה המרכזית באמסטרדם ואנחנו יושבות כמו מלכות. סופסוף. שיוווו. איזה כיף להרפות את הרגליים. רבע שעה לפני שהגענו לעיר קוויי התחבורה הרגילים סיימו את עבודתם. אני מחפשת את קו הלילה שלנו ומתקשה למצוא את התחנה. טוב, נו, ניקח מונית. אנחנו מתות מעייפות. למחרת אנחנו אורזות, משאירות את המזוודות בשמירה, יוצאות שוב לעיר וחוזרות לקחת את המזוודות לפרק הבא.
הדירה ב-Weespלהזמנה באתר בוקינגשוב גרם מדרגות תלול. הפעם הוא גם לולייני. בפעם הבאה המזוודה המפלצת נשארת בבית, אני אומרת לבתי החמודה. איכשהו הגענו למעלה, המזוודות ואנחנו. בדירה בווייספ עמד לרשותנו מרחב כפול מאשר באמסטרדם. גם כאן בעלי הבית זכו לנאום: "אנחנו אמא ובת…", מה שהוליד את הסדר הבא: הבת זכתה למיטה זוגית ענקית בגודל האצטדיון של אייקס בחדר השינה. בשבילי פתחו את הספה בסלון. בבואנו כבר היתה מוצעת וצחה מלובן של הסדין. כל אחת כאן בממלכה שלה, שולחת תמונות לארץ בזמן הפנוי: היא – בלונים ואפקטים. אני – תעלות, סמטאות ועציצים. בערב אנחנו רובצות ביחד במיטה שלה ועושות סלפי בסנפצ'ט עם אפקטים של חזיר וארנב.
הדירה נמצאת בחצר האחורית של בית ברחוב של הנהר. הרחוב של הנהר יפה שאפשר להשתגע. סמטה צרה מובילה אל הבית האחורי. אני מתה על הסמטה המסתורית הזאת. מרגישה כמו ברחוב הולנדי של ימי הביניים.
הקומה הראשונה של הבית משמשת את הבעלים כמחסן לאופניים הרבות שלהם, ויש שם גם מכונת כביסה, שולחן אוכל ומטבח. גם למעלה יש מטבח ושולחן אוכל. הכל אסתטי. זר פרחים קיבל את פנינו בקומה למטה. לבעלי הבית יש טעם מצוין. לא ראינו אותם. הם יצאו לחופשה. סבא וסבתא שמרו על הילדים וקיבלו אותנו. אני מאוהבת בבית ובעיירה.
 |
| הכניסה לבית בווייספ |
מה זה 9292?
נשמע כמו חידת סודוקו? מזכיר את בחינת הבגרות במתמטיקה? רגע, אל תברחו. זה בסה"כ הסמל של האפליקציה ואתר האינטרנט של התחבורה הציבורית בהולנד. אין יותר נוחה ממערכת התחבורה הציבורית ההולנדית, ואני אוהבת לטייל בתחבורה ציבורית. יש בזה משהו שמחבר עוד קצת לחיים במקום. אם מתכננים טיול שמותאם לכך ולא מתיימר לעשות את מסלול תפוחי האדמה, אפשר ליהנות ולראות המון מקומות, לא פחות מאשר בטיול ברכב.
 |
| כך נראית האפליקציה בסמארטפון |
האתר והאפליקציה בסלולר מסנכרנים את כל חברות התחבורה הציבורית: הרכבות, המטרו, החשמליות והאוטובוסים ברחבי המדינה ונותנים שירות זמין, נגיש וקל להפליא לשימוש גם לתיירים. קנינו כרטיסי OV chipkaart בדלפקי תחנת הרכבת בשדה התעופה, ומאותו הרגע היה ברשותנו כרטיס אחד עד להזדכות עליו בסיום הטיול. נסענו לתחנה המרכזית של אמסטרדם ברכבת ומשם במונית לדירה. זו היתה מעין פשרה לסיטואציה הזאת שלאחר הטיסה.
בכל עלייה וירידה מאוטובוס, חשמלית או מטרו צריך להעביר את הכרטיס במכונה. גם בנסיעה ברכבת יש לעשות זאת אלא שמעבירים את הכרטיס בכניסה לתחנת הרכבת וביציאה ממנה. כשמעבירים את הכרטיס בסיום הנסיעה המכונה מראה כמה כסף נותר בכרטיס. הסיפור הזה עם הכרטיס וההחתמה במכונות מוכר בוודאי לכל מי שמטייל בערים. מה שמיוחד בהולנד שהמערכת הזאת קיימת בכל רחבי המדינה, כולל בקווים בינעירוניים ובכל מיניבוס קטן עם שמונה מקומות ישיבה הנוסע לכפרים ועיירות.
 |
תחנת רכבת בעיירה Baarn. כאן החלפנו בין רכבת לאוטובוס ונסענו לשוק השבת של העיירה Spakenburg,
קל ופשוט בעזרת האפליקציה בסמארטפון. |
השימוש בכרטיס מאוד נח אבל נתקלנו בכמה קשיים:
1. כבר עם סיום השהות שלנו באמסטרדם היה צורך לטעון את הכרטיסים בסכום נוסף. לקח זמן עד שהבנתי כיצד טוענים את הכרטיס במכונה, ובפעם הראשונה שעשיתי את זה לא לחצתי בסיום על הכפתור שבו מזמינים את הקבלה. הטעינה לא נכנסה לתוקף. כשהגענו לווייספ השער של היציאה מתחנת הרכבת לא נפתח לנו. הכרטיס היה ריק מכסף. מישהו ניגש אלינו ופתח לנו את השער באופן ידני. ניגשתי למכונה מחוץ לתחנה, והפעם בנחת, בלי תור אמסטרדמי ארוך מאחורי הגב, עשיתי את זה כמו שצריך.
2. פעם אחת כשירדנו מחשמלית באמסטרדם חשבתי שהמכונה לא קלטה את הכרטיס והעברתי אותו פעם נוספת. טעות חמורה. מה שקורה הוא שבאותו רגע זה כאילו שעשיתי שוב צ'ק אין, אבל בעצם יצאתי מהחשמלית בלי לעשות צ'ק אאוט. כשעלינו בפעם הבאה על חשמלית התברר שהכרטיס חויב במלוא הקו שכלל לא עשיתי. נקנסתי בארבעה אירו. בתוך העיר זו לא קטסטרופה, אבל אילו היה מדובר בנסיעה ברכבת בינעירונית זה היה עלול לעלות בהרבה יותר.
3. פעם אחת עלינו על רכבת בינעירונית וכשהעברתי את הכרטיס בכניסה היה צפצוף שנשמע לי שונה. בנוסף גם נדלקה נורה אדומה. לא ידעתי מה פירוש הדבר. ידעתי שיש לי כסף בכרטיס לנסיעה. חששתי להעביר שוב את הכרטיס שמא ירד לי עוד כסף בגלל צ'ק אין כפול. החלטתי להתעלם. באמצע הנסיעה עלתה מבקרת על הרכבת. יש לה מכשיר הבודק את מצב הכרטיסים. מה הסתבר? כשעולים על רכבת חובה להקפיד על יתרה של 20 אירו גם אם יש כוונה לנסוע במקטע שעולה 6 אירו בלבד, אחרת נדלק האור האדום. גם לנסיעה בחשמליות ובאוטובוסים יש סף מינימום אבל הוא נמוך בהרבה, 4 אירו בלבד. בנסיעות ברכבות יש הרבה ביקורות. למזלנו המבקרת הבינה שמדובר בתיירות שלא מבינות כלום והודיעה שהפעם זו רק הזהרה.
4. עם סיום השימוש בכרטיס, בסוף החופשה, ניתן להזדכות על היתרה, ואכן קיבלנו בדלפק של תחנת הרכבת בשדה התעופה החזר של 39 אירו. מכאן נובעת מסקנה נוספת: עדיף למלא את הכרטיס בהרבה כסף בפעם הראשונה ולא לטעון הרבה פעמים כפי שאני עשיתי. כל טעינה עולה בחצי אירו עמלה.
מסקנות
עדיין, אחרי כל הטעויות, הכרטיס מאוד משתלם. הוא תמיד מחייב את המחיר הנמוך בין כל ההסדרים וההנחות שניתן לקבל בכרטיסי הנחות אחרים (כרטיס נסיעה שבועי, אי-אמסטרדם וכו'), הוא נותן הנחה יפה לנסיעה בשעות העומס שבהן התעריף גבוה יותר, ובכלל – אין תחליף לנוחות.
רגע לפני סיום – טיפ קטן
לשוהים בפארק הנופש דה-אמהוף
פארק דה אמהוף הפופולרי נמצא במחוז פלבולנד, זה שנוצר מאדמת הים שיובשה. ספקנבורג נמצאת במחוז צפון הולנד אבל ממש ממול, מעבר לרצועת המים המפרידה בין שני המחוזות. מעבורת מקשרת בין הפארק לעיירה. תשאלו בפארק. בוודאי מכירים אותה שם. ביום שבת מתקיים שוק בעיירה ספקנבורג ואז היא שוקקת חיים וכיף לבלות בה. יש אפילו כמה נשים מבוגרות שלובשות את התלבושת המסורתית המקומית לכבוד שבת וניתן לראות אותן בשוק. אנחנו נסענו לספקנבורג במיוחד, ברכבת ואוטובוס. בשבילכם היא על כף היד.
המעבורת שבין דה אמהוף לספקנבורג היפה
 |
| Spakenburg |
סיכום עם טעם של עוד
מטרת החופשה שלנו היתה לבלות באמסטרדם וביתרת הזמן לחוש קצת את הולנד ולערוך היכרות ראשונית עמה. אני הייתי בהולנד לפני שנים ומאז הצצנו פעם למאסטריכט ופעם לאפטלינג, כשטיילנו בבלגיה, השכנה מדרום, אבל לא ממש ראינו אז את הולנד. הבת לא הכירה אותה בכלל.
ניסיתי לתכנן חופשה שלא תהיה יקרה ועדיין מהנה. לכן, כשיצאנו מאמסטרדם התרחקנו ממנה רק טיפה. העיירה ווייספ אפשרה לנו לחזור לעיר הגדולה, וכל נסיעות הרכבת היו קצרות. לא התרוצצנו ברחבי הולנד ולא התיימרנו לראות את כולה, אבל זכינו לראות עיירות יפהפיות, להתנסות ברכיבה באופניים, לשכור סירה בעיירה אדם, להשתתף בפסטיבל מאוד מקומי בוייספ, לראות סירות עם תרנים גבוהים עוגנות בספקנבורג ובמיודן ולחוות את אווירת הנהר בווייספ. ראינו המון גשרים נפתחים ונסגרים, ציפורים בסבך צמחיית המים בקרבת ווייספ. אכלנו פנקייקים, קרוקטס ודגים מעושנים מימת איסלמייר וחווינו את הטוב של הולנד במשבצת מאוד קטנה. היה לנו זמן לנוח כל יום, מה שהיה חשוב לבת שלי. היא היתה צריכה את הזמן עם עצמה. ומה עוד צריך לחופשה טובה?
edam
עוד דברים שכתבתי על הולנד:
מקווה שנהניתם, ותודה שהייתם אתי. אתם מוזמנים להגיב, לשאול שאלות או להתייחס.
שלום!
כ"כ נהנתי לקרא! תודה לך על הפירוט המועיל! אני מעוניינת לנסוע עם ביתי לטיול בת מצווה בהולנד. אך התקציב שלנו נמוך ואינני מעונינת לשכור רכב בחו"ל. עד עכשיו חשבתי שזה בכלל לא אפשרי. אך נתת לי הזדמנות נוספת לבדוק את הנושא. גם אני מעדיפה לעשות טיול ולראות יותר נופים ואת היופי המקומי. אך עדין אשמח לשבץ עבור ביתי גם אטרקציות יותר לילדים. את יודעת להמליץ לי לאילו עוד מקומות אפשר להגיע בצורה נוחה בתחבורה ציבורית? לאפטלינג למשל זה אפשרי? תודה לך
שלום דקלה,
אני כל כך שמחה שנתתי לך תקווה. הולנד כל כך נוחה בהבט של התחבורה הציבורית. עשיתי כרגע בדיקה וראיתי שהנסיעה מאמסטרדם לאפטלינג בתחבורה ציבורית אורכת כשעתיים, וזה אפילו לא מסובך. תעבדי עם האתר הזה (כאמור יש גם אפליקציה בטלפון) ותבדקי בו את הרעיונות שעולים. מאמסטרדם (וגם מווייספ, מקום הלינה הנוסף שלנו) ניתן להגיע בקלות למוזיאון הפתוח באנקהויזן. ביער אמסטרדם יש פארק חבלים, עד כמה שאני זוכרת. אולי אטרקציות כגון שייט פנקייקים יעניינו אותה. אני כבר לא זוכרת איפה יש. אני רק זורקת רעיונות ומשאירה לך לבדוק. הלוואי שתצליחו להתארגן. זה לגמרי אפשרי. אם תצטרכי עזרה נוספת, תמצאי אותי בכתובת: zivara5@gmail.com
שכחתי לצרף את האתר. הנה הוא:
https://9292.nl/en/