שמתי לב
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • בישראל ובעולם
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • בישראל ובעולם
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
שמתי לב
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • בישראל ובעולם
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • בישראל ובעולם
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
פיסול מקוריאה בישראל

עיניים קטנות, מסתכלות וחוקרות, מציירות לי את כל העולם, פי רי פי פי…

ראשי אמנות פיסול מקוריאה בישראל

פיסול מקוריאה בישראל

דצמבר 28, 2015
 


הזדמנות להציץ אל תרבות אחרת



 


בימים אלו מוצגת במוזיאון "וילפריד ישראל" בהזורע תערוכה של פיסול מקוריאה הדרומית בשם Crafted Matter. לא הייתי בקוריאה הדרומית, ומה שידעתי עליה עד כה הוא רק שהיא המולדת של הלהיט "גאנגנם סטייל" ושל ה"קיה פיקנטו" שלי. התערוכה, שנדרשתי למאמצים כדי להתחבר אליה, עשתה את שלה ועוררה בי סקרנות לארץ הזאת.



אני אוהבת לבקר במוזיאון בקיבוץ הזורע. הוא קרוב למקום מגורי, הוא אינטימי ואני מרגישה בו בבית. הוא החל את דרכו מאוספיו של וילפריד ישראל ובהם חפצי אמנות מהמזרח הרחוק. בהמשך החל להציג תערוכות מתחלפות של אמנות בת זמננו, וביניהן יש מקום של כבוד לתערוכות ממדינות מזרח אסיה.


 
יש יצירות אמנות שמעוררות תגובות של הפתעה או התפעלות עצומה, ויש כאלה שהחיבור אליהן מצריך סבלנות ומוטיבציה להתמודד עם אתגר. אבל אני לא מהמוותרים בקלות. אתגר הוא לפעמים כיף ובדרך כלל מתגמל.


אני מנסה להסביר מה היה בשבילי המעצור: רבות מהעבודות עשויות מחומרים מתכתיים או פלסטיים והן מקרינות חלקלקות, קרירות, איזו שלמות שלא מאפשרת לגעת ושהותירה אותי מרחוק. רק במבט חוזר התחלתי להתאהב ב"אבני החן" של Park Tae Dong ולמשטחיהן המוחלקים שהאור המוחזר מהם יוצר גוונים שונים בהתאם לזווית המשטח. התחלתי להבחין גם בקשר של הגופים הפיסוליים האלה לצורות בטבע ולאסתטיקה של המינימליזם היפני שאני כל כך אוהבת. לא טעיתי. הטקסט בתערוכה מדבר על העמדה של האבנים בגני זן.

 

Park Tae Dong, שואב השראה מן התהליך בו אבן הופכת לאובייקט קדוש ויקר ערך.



 
 
 
Park Tae Dong
אבני החן בעבור האמן הן מוזה, סמל לדברים היקרים לנו, למסע אותו אנו עוברים בחיים ולכח הרצון של האדם.
 
 
 האמנית Geum Key Sook הגיעה לאמנות מתחום האופנה. "פסלי האופנה" שהיא מייצרת הם מלאכת מחשבת של אינסוף חרוזים המשובצים בחוט מתכת היוצר את מבנה העבודה. אור וצל, רישום קו המתכת בחלל האוויר והחרוזים המנצנצים יוצרים ביחד אפקט מרשים.


Geum Key Sook, חיבוק בוורוד וירוק

 


משום מה חשתי בדיסוננס בין העבודות לשמות שנתנה להם.  לבגד המעוצב בגזרה מסורתית קוראים "חיבוק" אף שהוא נראה פרוש ותלוי כמוצג ולא כבגד שעוטף גוף אנושי.  הבגד השחור בעל הגזרה הנשית הצרה נקרא "מעוף", אבל כיוונו של המעוף כלפי מטה אל מה שצפוי להפוך להתרסקות. ואילו הבגדים האדומים בתמונה למעלה (בכותרת של הרשומה) נקראים בשם "בתולת ים ביישנית". ישפוט כל אחד לעצמו אם האדום הפתייני הזה משדר ביישנות. ואולי הכל מנקודת המבט שלי. כך או כך, השמות מוסיפים אפשרויות מעניינות של פרשנות.





Geum Key Sook, מעוף















































חווית המפגש עם העבודות המוקפדות העלתה בי דווקא את האסוציאציה של פרק "דלות החומר" באמנות הישראלית. בשנת 1986 הוצגה במוזיאון תל אביב תערוכה מקיפה בשם "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית". האוצרת, שרה ברייטברג סמל, הסבירה שזיהתה קוד פנימי בעשייה האמנותית בישראל. אמנים רבים היו שותפים שלא מדעת ליצירת שפה חדשה אשר בה נפוץ השימוש בדיקט, בצילומים המשובצים בתוך העבודות, לפעמים בצילומים הגזורים מעיתון, ובהימנעות מצבעוניות. ההעדפה הזאת של המראה החומרי הדל הוצגה כביטויי תרבותי ישראלי. לתערוכה היה הד עצום והיא השפיעה על תפיסת האמנות הישראלית ועל זהותה הנבדלת והייחודית. אפשר לקרוא על כך כאן, גם כאן ובמקורות רבים אחרים.


ראיתי את התערוכה כשהייתי סטודנטית להוראת אמנות. אהבתי את הדיקטים של רפי לביא, הערצתי את אלה של גרבוז. למדתי לאהוב גם את "קרעי" הדיקט של יהודית לוין. בביתה של מרתה, מורה לאמנות ותיקה שגרה בשכנות להורי, היה תלוי על הקיר ציור מקורי של הנרי שלזניאק. כשהייתי נכנסת אליה נהגתי להסתכל בדמותה של הרקדנית הקטנה ובמרחבי השחור המקיפים אותה.

 

נזכרתי ב"דלות החומר" הישראלית כי התערוכה של הפיסול מדרום קוריאה היא ההפך המוחלט. כאן החומרים מלוטשים היטב ואינם דלים כלל. ניכר פרפקציוניזם בעיבוד של החומר, בגימור ובחתירה לשלמות. ברור לחלוטין שיש גם שימוש מרובה בטכנולוגיה כדי להגיע לשליטה המוחלטת בחומר.

 

 שליטה, זה העניין. לא ההקשבה לחומר אלא ההפיכה שלו לדבר אחר ביד האמן. Shim Byung Gun  תכנן מכונה כדי לדחוס לוח פלדה ולקמט אותו כמו ניר. שערו בנפשכם שקודם הוא בנה מכונה ואחר כך קימט פלדה מוכספת ומנצנצת. לטענתו המכונה היא עיפרון והפלדה היא נייר. לא הצלחתי לפתח יחס כלפי העבודות שנוצרו בתהליך הארוך ובוודאי גם היקר, ועל כן גם לא צילמתי. במחשבה לאחור – כמה טיפשי.

 

לפעמים אפילו הטקסט המתווך שעל הקיר וכל הניסיון שהצטבר מחוויות קודמות של התבוננות באמנות אינם עוזרים כדי לחבר ולקרב. לטעם האישי עדיין יש מקום גדול. אבל בעבודות אחרות זה קרה לי. בעבודה של You Jae Heung העץ הפך לחומר רך וחם שאמנם נענה לגחמת האמן אבל התוצאה מאוד מרשימה בעיני.

 

Shim Byung Gun

 

בעבודה אחרת הוא שיווה לעץ מראה של נייר. תחילה חשבתי שזהו "רדי מייד" נוסח המזרח. רק מבט חוזר גילה את טבעה של העבודה, וברגע היא הפכה ממוצר יום-יומי זול למוצר אסתטי מעודן ויחיד במינו. המצאת ה"רדי מייד" מהמאה הקודמת באה להוזיל את האמנות, להוריד אותה מהגבהים שבהם שכנה עד אז, וכמו כן להשיב נושאים מחיי היום-יום אל בימת עולם האמנות. ואילו כאן החומר הוא הנושא. האמן מגלה לפנינו את רכותו ויופיו של העץ שהוא דק, מתקמט, פגיע ורגיש כמו ניר.

 

Shim Byung Gun










 
 
 העבודות של Jung Kwang Sik מתארות נוף, אבל אין זה נוף מסוים אלא נוף קוסמי של מרחבי ענק חסרי מאפיינים מקומיים. במבט ראשון נראות העבודות כציור ומפתיע לגלות שמדובר בפסלי קיר. האמן גורע מהאבן, חורט וצובע. האבן בעבורו היא כמו קנבס שנתן לו הטבע.


Jung Kwang Sik
  
 
  
Jung Kwang Sik

 

הפסלים של Shin Jong Shik מאוד ליריים בעיני. הציפור הקטנה הזאת במרומי הענף והזברה הקטנה בסבך הג'ונגל הצבעוני הן כמעט באותו גודל, כמו צעצועי פלסטיק של ילדים שבהם הפיל והתרנגולת זהים בגודלם.

 

                    

 


Jeong Yoo Eui יוצר כדי סלדון קוריאנים מסורתיים גדולים ומוסיף להם אלמנטים זרים המעמתים את המסורת עם האמריקניזציה והגלובליזציה המאיימות על המשך קיומה.





 



 



Jang Young Sun ניגש אל מעשה האמנות מתוך עולם המחשבה של המדע. מחקריו באסטרונומיה ובאסטרופיזיקה הובילו אותו ליצור יחידות הבנויות צינורות פלדה חלולים. הצינורות מצטרפים זה אל זה במקבצים שונים, והאמן מדמה אותם למקבץ של תאים שהם אבן היסוד ליצירת חיים או לגופים ביקום. עבודות שלו העליתי גם ברשומה הקודמת: טיול במרחבי היקום.




 
 
 

 

 

נזכרתי שלפני כשנתיים ראיתי תערוכה של יצירות מניר במוזיאון בהזורע. גם היא מקוריאה הדרומית, ומאוד נהניתי. אף שהחומר פשוט, ניר בלבד, העבודות היו מוקפדות ונוצרו בעבודת נמלים. קוריאה הדרומית עושה מאמץ גדול לחשוף את אמניה לעולם ונראה שמזה כמה שנים היא הופכת ליצואנית של אמנות. אפשר לקרוא על כך בבלוג של סיגל נמיר.

אתר המוזיאון

בתערוכה מציגים תשעה אמנים והיא מוצגת עד סוף אפריל

 

שעות הפתיחה:

ימים ב' עד ו' (מלבד יום ג'): 09:00 עד 14:00
ימי ג': 12:00 עד 18:00
שבתות וחגים: 10:00 עד 16:00
ימי א' לביקור קבוצות בתיאום מראש

 

קוריאה הדרומית היא מדינה שבנתה את עצמה תוך שנים מעטות יחסית מעוני למעצמה כלכלית. מהצצה בכמה כתבות על תיירות בקוריאה הבנתי שניתן לראות בה קדמה בצד הרבה מקדשים ומסורת. מסתבר ש"גאנגנם" אינה מילה בג'יבריש אלא שמו של רובע מסחרי ואופנתי מדרום לנהר Hangang בסיאול. כמו בשכנתה יפן, ניתן ליהנות מפריחת הדובדבן באביב ומשלכת מרהיבה בסתיו. הביקור בקוריאה עשוי להיות מסעיר ומרתק. בתכנית שלי לממש קודם את החלום של יפן, ומי יודע – אולי יום יבוא ואגיע גם לקוריאה, בוודאי אם יתברר שיש בה סצנת אמנות מעניינת.



תיירות – ברוכים הבאים לאתר שגרירות קוריאה בישראל

http://english.visitkorea.or.kr/enu/index.kto

"דרום קוריאה – טיול במדינה הכי נחמדה שיש", במדור התיירות של YNET

קוריאה הדרומית במגזין "מסע אחר"

על אטרקציות בדרום קוריאה באתר "למטייל"

"טיול לקוריאה – מסע לארץ הג'ינסנג והקימצ'י" באתר GOTRAVEL

"קוריאה הדרומית – ארץ הבוקר הרגוע" ועוד מאמרים על קוריאה מתוך האתר של יובל נאמן

קוריאה הדרומית בבלוגים באנגלית:

המדריך למטייל בקוריאה בפעם הראשונה

ריכוז של חמישה בלוגים על קוריאה

המדריך לטיול בסיאול

טיול לקוריאה בסתיו


 

Facebook Comments

אמנות דרום-קוריאה ישראל
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

הי,

שמי זיוה.

'שמתי לב' החל להיכתב כמעט מעצמו באמצע 2015. כשמטיילים תמיד קורים דברים מעניינים והסיפורים מתגלגלים על הדרך. 

אני עוסקת כיום בתכנון טיולים בהתאמה אישית. אתגר מיוחד שבחרתי להתמודד עמו הוא תכנון טיולים גם למטיילים בתחבורה הציבורית.

כמו כן, אם יש לכם עסק ירוק או סיפור מעניין – אתם מוזמנים לפנות אלי.

עוד עלי קראו כאן.

Facebook
Instagram

עוד יש מפרש לבן באופק

רוצה לברוח אתי קצת אל מקומות רחוקים וקרובים, אל נופים ואל מנגינה של שפה זרה?

הצטרפו אל מועדון הקוראים של שמתי לב 

מה נוכל לעשות ביחד

  • יש לך עסק תיירות ירוק? אפשר לדבר על שיתוף פעולה
  • רוצים יעוץ לטיול הקרוב באירופה? מוזמנים לפנות אלי
  • יש לך שאלה או רעיון לשתף? אני פתוחה לשמוע

052-3741683    ziva.samtilev@gmail.com

על מה אפשר לקרוא פה

  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • בישראל ובעולם
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
תפריט
  • בית
  • מי אני
  • תכנון טיולים
  • המלצות
  • הבלוג
  • בישראל ובעולם
  • לטייל בתחב"צ
  • קשר
  • טיפים
בואו לבקר באתר הטיולוגים

כל הזכויות שמורות לזיוה רענן © samti-lev.com

Theme by CLASS - WordPress Themes
גלילה לראש העמוד

הי,
אני שמחה שהגעת לכאן ומזמינה אותך להישאר.

אני כותבת לאנשים:

  • שמחפשים השראה לטיול
  • שמתעניינים בתרבות המקומית
  • שאוהבים לגלות פינות נחבאות

שלום,

אני כותבת על המוכר והפחות מוכר. יש לי גם טיפים, ולפעמים הם לא רעים בכלל. 

שווה להישאר, לא?

ההרשמה כאן. תמיד אפשר גם לבטלה.

דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס