פורטוגל בעיניים שלי היא:
אנשים לבביים, "שמיכות טלאים" צבעוניות של אריחי קרמיקה על קירות הבתים, בטון מתקלף, הרבה חן ויחס חם לעיצוב, נגיעות של אמנות רחוב, סיפורים שמספרים אריחי האזולז'וש הכחולים, גינות ירק בחצרות הבתים, עצי אלון שעם עם גזעים אדומים חשופים, חנויות עמוסות בתיקי שעם וסנדלים, בניינים ובתים נטושים בערים ובכפרים, שחלקם הולכים ומשתקמים.
זה לא משמח לראות חורבן והרס אבל השילוב של "האיים" המוזנחים האלה ביחד עם הצבע והיופי מסביב נותן הרגשה של משהו מתפתח ומהווה מודל אחר של יופי. זה לא מצועצע וזה מזכיר לי את השילוב שבין מכנסי ג'ינס משופשפים עם קרעים לחולצה אלגנטית. יש בזה המון קסם. בצד החברתי זה נותן לי הרגשה טובה שלתיירות יש תרומה מכרעת בשיקום של המקומות העזובים.
כל הדברים האלה הובילו אותי לטיול שני בפורטוגל. הטיול הראשון היה בספטמבר 2016, והשני בסוף מרץ 2018. יהיו עוד.
לטובת המטיילים צירפתי רשימה של פוסטים שנכתבו על פורטוגל מתוך בלוגים של קולגות. גלגלו לתחתית העמוד.