איך יראה היום שאחרי הקורונה, זו שאלת השאלות שמעסיקה את כולנו. השגרה שלנו כעת חלקית כל כך, וקשה להעריך איזה מורשת תותיר לעתיד. כיצד יראה עולם התיירות בעתיד – זו חידה גדולה.  גם אני לא מעזה להתנבא. אני יכולה לומר רק מה הייתי רוצה שיקרה ולהפנות למקורות מעניינים שקראתי או כאלה שאני לומדת מהם.

אני הייתי רוצה לראות תיירות המהווה חלק מרכזי בהבראה של הכלכלה העולמית אבל באופן שאינו מנקר עיניים. הייתי רוצה לראות יותר סקרנות לסביבה ופחות מיקוד ב"חיים הטובים". הייתי רוצה שהמשבר יצמיח תיירות בת-קיימא הרואה את עצמה מחויבת הן לשימור הטבע והן לאנשים ולקהילות באזורי התיירות.

אומרים שמשבר הקורונה הביא לנו את ההזדמנות הגדולה לעצור ולחשוב, אבל הזיכרון האנושי הרי קצר ויש גם כוחות כלכליים חזקים בעלי אינטרסים שקשה לרסן ולעצור. ובכל זאת אין חוק שאוסר על התקווה ויש משהו מבורך בנאיביות. חלקיק קטנטן מהאחריות הכוללת על עתיד העולם הוא באחריות האישית של כל אחד מאיתנו. 

כמה המלצות לקריאה מהימים האלה

12.07.20 – אולי בשורה?

כתבה במגזין פספורט ניוז מדווחת על חיזוק קווי הרכבת ארוכי הטווח באירופה כתחליף לטיסות הפנים

החשש מהשהות במטוסים והמודעות ההולכת וגוברת בצורך לשמור על ניקיון האטמוספרה מביאים מדינות באירופה לעשות מעשה. כבר לפני הקורונה התעורר דיון ציבורי סוער למדי בנוגע לטיסות הפנים, ועתה נראה שהבשילו התנאים לוותר על חלק מהן. באירופה, בשונה מאתנו שאנו מדינת אי, הגבולות פתוחים עתה והסוגיה הפכה לרלוונטית ביותר. אצלנו התנאים שונים אבל אני חושבת על שני דברים:

  1. מתי סופסוף יבנה בארץ קו רכבת לאילת?
  2. האם כשנשוב לטייל בעולם ננסה גם אנחנו להפנים את הרעיון של הפחתת מספר הטיסות? אנו מדינת אי וסקרנות לעולם הגדול זה דבר מבורך, אבל טיסה אחת פחות בשנה זה משהו שאפשר לחשוב עליו.

רכבות מתחילות להחליף טיסות פנים ברחבי אירופה, מתוך חדשות פספורט ניוז

 

14.06.20 – מתרחקים מהבועות הירוקות

נראה שהבועות הירוקות שדובר עליהן במשך כמה שבועות מתרחקות מאתנו ואתן נגוזה התקווה לתיירות בתקופת הקיץ ולאחריה. במקום להתאבל אני מציעה לקרוא את הפוסט של מלי אברמוביץ' המזוודה שלי ואני – יחסינו לאן כטקסט המעלה חיוך. מלי כדרכה כותבת בהומור. בשבילי הפוסט חידד את תחושת האבל, אבל זו הזדמנות להשלמה ושחרור.

 

13.05.20 – חדשות תעופה ותיירות

כתבות בכל ערוצי העיתונות והתקשורת מספרות על ההיערכות בנתב"ג ועל חברות תעופה שעומדות לחדש פעילות בתקופה הקרובה. עם זאת, אנו עוד רחוקים מחידוש ממשי של תיירות בינלאומית. על פי מחקר של ארגון התיירות העולמי כל מדינות העולם סגרו את שעריהן באמצעות מגבלות בווריאציות שונות, אשר מונעות כניסת תיירים. כלומר, גם אם יתחדשו חלק מקווי הטיסה אין לנו כעת היכן לטייל. הכיוון שמסתמן כעת לשלב הראשון של חידוש התיירות הוא באמצעות "בועות תנועה" – הסכמים למעבר בטוח בין מדינות קרובות שהתחלואה בהן נמוכה. הראשונות ליישם את המודל הן המדינות הבלטיות: אסטוניה, לטביה וליטא. מגיעים בכיוון זה מתקיימים בין אוסטרליה וניו זילנד. יש דיווחים על מגעים בין סלובקיה, צ'כיה, אוסטריה וגרמניה. ומה שהכי חשוב בשבילנו הם המגעים של ישראל עם יוון וקפריסין ליישום של מודל כזה.

פתיחת השמים – תכנון היציאה מהסגר – מסמך של המרכז למחקר מדיני

.

תיירות בעידן שאחרי הקורונה

מיכל בן ארי מנור (מגזין-בלוג רואה עולם) ערכה ריאיון מרתק עם דר' אסנת ברושי חן, מומחית להתמודדות עם משברים בתחום התיירות ולפיתוח תיירות יצירתית. הראיון עוסק בשאלת "היום שאחרי" ושם דגש על חדשנות, על יצירתיות ועל התפיסה של התיירות בת-הקיימא. לשמחתי עלו בו כיוונים שמאוד מדברים אל לבי.

ריאיון שערכה מיכל בן ארי מנור עם דר' אסנת חן ברושי 

.

תיירות אחרת

אני ממליצה לעקוב אחר הבלוג של עינת הרשקו – אלטר נע טיבה – העוסק באופן מאוד יצירתי בתיירות אחרת בארץ ובעולם. יש דגש על אמנות רחוב מתוך ראייה מעמיקה של השינויים במרחב האורבני וגם מדור העוסק בתיירות בראייה אקדמית. כעת הבלוג מתמלא בשפע רעיונות לטיולים בארץ.

אלטר נע טיבה

.

בין מזרח למערב

אורית מצא שגב כותבת בלוג על יפן. לאחרונה העלתה פוסט מעניין ומעורר מחשבה על הבדלים בין המזרח למערב בהתמודדות עם הקורונה. בפוסט שכתבה אין ולו דבר אחד עם אפידמיולוגיה וגם לא עם גרפים אקספוננציאלים, אלא רק עם דרכי חשיבה שונות.

קורונה בין מזרח ומערב

פוסטים שכתבתי לאחרונה מתוך קשר לתיירות בת קיימא

היכולת שלנו להשפיע כמטיילים היא כמובן בשמירה על ניקיון ובמתן כבוד לטבע אבל גם בצמצום מרחקי הנסיעה, במודעות לצורך בפריסה של מוקדי התיירות (הימנעות מהצטופפות במקומות הומים) ובסקרנות לתרבות המקומית. ברוח זו אני שמה דגש עתה על הפנייה לאפשרויות הפחות תיירותיות והתעניינות במקומות שפעם לא ספרנו אותם.

יש לנו פלנטה נהדרת