בהיכרותי את השיח עם בנות הכיתה שלי הבנתי שאם אני רוצה לגעת בנושא משמעותי מהעבר שלנו המהדהד לחיינו עד היום, ארון הבגדים הוא נושא מורכב, אישי וחשוף, ועל כן גם מעניין. מטבע הדברים, כשמדובר בזיכרונות מיַלְּדוּת ובארון בגדים, נוכחת גם אמא בסיפור ולא רק הקיבוץ.

הוא שונה מהשיח האוטומטי הקשור לעבר של הקיבוץ אבל מאוד חי ומסעיר. הוא חובט ומעורר שדים רדומים שהתחבאו בארון ביחד עם הבגדים הישנים והזיכרונות הפרטיים המונחים בו.

אני מתחילה את פרויקט "ארון הבגדים שלי" מבנות הכיתה שלי שאני מאמינה בהן וביכולותיהן לבטא את עצמן בכנות, לספר על עצמן ולעורר חיוך, עצב או הזדהות. מקווה להרחיב את הפרויקט לעוד ועוד נשים וגברים שיספרו את סיפוריהם.