הוא היה פעם בית קולנוע ואחר כך קופת חולים מאוחדת וגם בית כנסת – בית ישן מפעם עם מרצפות טרצו, מסדרונות צרים ומבוך של חדרים. עכשיו הוא "ארטוגט" – מוזאון לאמנות ובית לקהילה ברוח הקיימות. המוזאון מלא בחפצים שנאספו מעזבונות, חפצים ופריטים שאין להם דורש או שנאספו ממחסנים, מהרחוב ואף מהזבל.

טיול במרכז בולגריה חשף בפנינו פנים שונות של המדינה. שמרנות ומסורת מול ביטויים עכשוויים ועדכניים, פולקלור מקומי מול פזילה אל העולם הגדול – את הכל מצאנו על הקירות.

כשהייתי ילדה היתה לי נטייה לחולמנות ונדבק בי דימוי של ילדה החולמת בהקיץ. המצב החמיר בגיל בית הספר כשקיבלתי מאת הילדים את התואר "אסטרונאוטית". לא

הכחול הוא הצבע השמימי ביותר. כשהוא מעמיק, הוא מפתח אלמנט של שלווה. כשהוא גולש למחוזות השחור הוא הופך לעלטה החורגת מן האנושיות, כמו צלילה בתהומות

בעבר היו יישובים שלמים שהתמחו במלאכה מסוימת. למשל, הכפר ולברג שבין אביניון לארל, שעליו סיפרתי כבר בעבר, היה כפר של קולעי סלים, והיו כפרים שהתמחו

שבת עם האמן אחמד כנעאן      סיפור שיירה של גמלים היתה יורדת בלילות פעמיים בשבוע מכפרי הדרוזים בכרמל ועוברת מאחורי הצריף שלנו. הפעמונים של