המעבר בין 2017 ל-2018 כמעט חלף עלי באדישות מוחלטת. למעשה הנשיקה כבר היתה מאחורי כשנזכרתי שב-2017 פרסמתי את תכניותי לשנה הקרובה. הקמתי אפילו עמוד בבלוג שנקרא תכניות ל-2017, קישרתי אותו למקומות שונים בבלוג, והוא היה אחד הנצפים ביותר. בהמשך השנה עדכנתי אותו, וככה הוא נראה לאחרונה. לפיכך אני ממשיכה במסורת וחושפת כאן את התכניות ל-2018. הפעם הוספתי גם רעיונות לשנים הבאות. יש רעיונות ששוכבים במגירה כבר כמה שנים, ואומרים שאם כותבים זה עוזר להגשמה. חוץ מזה, אולי הרשימה שלי תתן השראה למישהו, ואם לא – אולי תכירו טוב יותר את "האני המטיילת" שבתוכי.
לפני כן, הנה כמה תמונות מטיולי 2017.
תכניות ל-2018
כרגע מחכים לי בתיבת המייל כרטיסי טיסה לשני טיולים שונים, ומי יודע – אולי אתרגל גם קצת ספונטניות בהמשך השנה (אם ישאר משהו בארנק).
הטיול הקרוב: פורטוגל בסוף מרץ, ביחד עם חברות.
בספטמבר 2016 טיילתי לראשונה בפורטוגל. אחת מתחנות הדרך לאורך המסלול היתה באזור הררי – Serra da Lousa – שעל מדרונותיו יושבים כמה כפרים מאוד מיוחדים. בתיהם בנויים מאבן הצפחה המקומית ומשתלבים בצורה מופלאה בסביבה ובטבע. הכפרים באזור הזה (כמו גם אחרים בפורטוגל) ננטשו כמעט לחלוטין בתהליכי האורבניזציה של המאה העשרים וכיום משתקמים בתהליך אטי, בין היתר בזכות התיירות. כבר במהלך ההכנות לטיול ההוא גיליתי שכפר אחד בין כל הכפרים שוקם על ידי קהילה של אמנים שהתיישבה בו.
ביקרנו אז בכפרים אחרים אבל סימנתי לעצמי את היעד כמקום שאני רוצה לחזור אליו בהזדמנות מתאימה. אני נוסעת עם חברות שכולן מתעניינות במלאכות יד ובאמנות. נהיה בטיול גם ביעדים אחרים ובכלל זה בליסבון שבה עדיין לא הייתי, אבל הצפחות היפות, הקסם של האזור וקהילת האמנים בכפר Cerdeira, הם הטריגר לסיבוב החוזר הזה.
הטיול הבא: איסלנד בסוף אוגוסט – תחילת ספטמבר
על איסלנד לא חלמתי. אני יודעת שהיא יעד טבע ראשון במעלה, אבל קרחונים ואדים העולים מהאדמה לא מלאו מעולם את החלומות שלי. אני אוהבת לטייל בטבע אבל אני הטיפוס של הגשרון מעל לפלג המים. אני אוהבת מדרונות מיוערים, תעלות מים ונופים אינטימיים.
היעד עלה כרעיון לטיול עם המשפחה. אנחנו נוהגים לטייל אחת לשנתיים בהרכב של האחים, בני ובנות הזוג וההורים. התלבטנו זמן רב מהו היעד המשותף הבא ופתאום דברים התגלגלו מהר. קיבלתי את הרעיון באהבה, כי איך אפשר להתנגד לאיסלנד? מיד התחלתי לחלום על ויקינגים, לוויתנים, פפינים (לא בטוח שנזכה לראות בעונה שבה אנו נוסעים), אמבט חם בטבע, אזורים דלילי אוכלוסין וקוביות של בתים צבעוניים בלב המפרץ לרגלי ההרים.
חלומות קטנים וגדולים
חלום גדול אחד הגשמתי השנה עם הנסיעה לסין וליפן, ואני כבר חולמת על המסע הארוך הבא. מסתובב לי בראש רעיון לטייל במרכז אסיה, היכן שעברה דרך המשי העתיקה, ולהכיר את הכיפות הכחולות של המסגדים באוזבקיסטאן. הרעיון הזה ועוד אחרים שאני מגלגלת מדי פעם היני לביני עדיין לא בשלים, ואני רוצה לחלוק כאן רצונות ומשאלות לטיולים ביעדים קרובים ונגישים.
לפעמים גם רעיון שמתחיל מגן מיוחד שקראתי עליו פעם, ספר או אנקדוטה היסטורית יכול להסעיר את הדמיון ולעורר את הסקרנות. אני מאלה שאירופה לא נמאסה עליהם, ואם רק תרצו אני יכולה לשלוף מיליון רעיונות לטיולים ביבשת הזאת, שהיא פסיפס ענק של תרבויות ומסורות. אז הנה הרשימה החלקית שליקטתי:
פסטיבל המריונטות בצפון צרפת
בובות תיאטרון מזיזות לי משהו בפנים. בהיותן בובות הן מזכירות משהו מהילדות. יש בהן המון יצירתיות וצבע והן תיאטרליות. ההבעה שלהן קפואה והיא אתן לנצח, כמו מסכה. אבל בובה היא דמות שלמה עם חיים משלה. יש בה תנועה וחן.
אני חולמת לבקר פעם בפסטיבל המריונטות בעיר בצפון צרפת שנקראת Charleville-Mézières. כבר כמה שנים אני לוטשת עיניים אל הפסטיבל הזה. הוא מתקיים אחת לשנתיים בחודש ספטמבר, והפסטיבל הבא יתקיים בתאריכים 16-24.09.19.
ולאן אפשר להמשיך לטייל משם? לחבל הארדנים בצרפת ובבלגיה, משני צדי הגבול, וגם לבלגיה כולה. היות שספטמבר היא תקופת הבציר אפשר להמשיך לחבל שמפיין בצרפת או לעמק המוזל בגרמניה.
פסטיבל הגנים בטירת שומון
בכל שנה מתקיים בטירת שומון בעמק הלואר בצרפת פסטיבל גנים בינלאומי. אדריכלי נוף ומעצבי גנים מצרפת ומהעולם מגיעים לעמק הלואר ומעצבים גן קטן בשטח של הטירה שהוא הפרשנות שלהם לנושא של אותה שנה. אני עוקבת כבר שנים אחר התמונות של הגנים המעוצבים האלה והם נראים לי אקספרימנט אמנותי. הרי צריך לשוות להם מראה מיוחד ולהמציא משהו חדש. התוצאות מאוד מעניינות. ובאמת, בשטח הטירה יש גם תערוכה קבועה העוסקת בקשר שבין טבע ואמנות.
חצרות הנשים בארצות השפלה
בארצות השפלה התפתח בעבר מוסד ייחודי בתוך המרקם העירוני – חצר הבחיינהוף אשר היתה מקום שבו יכלו נשים עריריות לגור בביטחון. ההתחלה היתה מהצורך ליצור מקום לנזירות שלא רצו לגור בתוך המנזר. סביב חצר מרכזית נבנו דירות קטנות, ובהמשך גם נשים שונות נכנסו למגורים הללו. המספר הרב ביותר של החצרות נמצא בבלגיה וכולן הוכרו כאתרים לשימור על ידי אונסקו. פעם אני עוד אסע לראות כמה מהן. התמונות בקולאז' למטה הן מחצר הבחיינהוף המטופחת והיפה באמסטרדם.
על הארכיטקטורה של חצרות הבחיינהוף, מתוך הבלוג belgian pearls
חבל אנגדין בשוויץ ושוויץ באופן כללי
אל קצה קצהו של עמק אנגדין שבמזרח שוויץ ערכנו פעם גיחה מתוך חבל טירול באוסטריה. באזור יושבת אוכלוסיה המשמרת מסורות משלה ואת שפת הרומאנש, שהוכרה כשפה רשמית בשוויץ אף על פי שהיא בשימוש על ידי אחוז קטנטנן של האוכלוסיה. לאזור יש גם מורשת אסתטית ייחודית משלו. ציורי הקיר הלבנים חרוטים בתוך הפרסקו ונראים כמו תחרה לבנה. מאז הביקור הקצרצר בכפר Tischlin הסמוך לגבול אוסטריה, סימנתי לי את היעד לטיול יותר מעמיק.
פרט לכך, בשוויץ פעלו כמה וכמה אמנים מעולים במאה העשרים. הייתי בעבר במוזיאון טינגלי בבאזל. אני רוצה לראות את מוזיאון קירשנר בדאבוס (קרוב לאנגדין), את מוזיאון פול קלה בברן ואת המוזיאון לארט-ברוט בלוזאן. על אמני הארט-ברוט, האמנים האאוטסיידרים, אפשר וראוי לדבר בפוסט נפרד. זכיתי לראות במוזיאון לאמנות בברן ציורים של אדולף וולפלי, שהיה חולה סכיזופרניה והאמנות הרגיעה אותו. שוויץ מאוד מתקדמת בנושא, כמו גם בנושאים אחרים. בקיצור, זו ארץ מעניינת.
מזרח ומערב סביב חופי הים האדריאטי
כבר כמה שנים מלווה אותי החלום לבלות כמה ימים שמנים בוונציה שבה כבר הייתי בטיולי יום אבל לא בטיול יסודי, להכיר את פינותיה המעניינות ולבקר בתערוכות של הביאנלה. יש לי עוד הרבה חלומות ושאיפות באזור: לראות את ציוריו של ג'וטו בפדובה, לבקר באוניברסיטה העתיקה של בולוניה, להחליף כמה מילים עם הקיסרית תיאודורה שחייתה במאה הששית לספירה, ודמותה העטורה בהילת הזהב בפסיפס בראוונה היתה אולי ההשראה ל"אשה בזהב" של גוסטב קלימט. אני רוצה לטייל לאורך כל חופיו של הים האדריאטי, המרחב שבו נפגשו והתערבבו התרבות הביזנטית ותרבותה של הכנסייה המערבית. לזה יש להוסיף את תרבות האיים ואת נפלאות הטבע של קרואטיה.
הביאנלה בוונציה (הביאנלה הבאה תתקיים ב-2019, ממאי ועד נובמבר)
ארמון דיוקלטיאנוס בספליט, קרואטיה
יש עוד כמה חלומות כלליים יותר כמו:
לראות את הדב הרוסי
אני חייבת פעם להכיר את הדב הזה, את הכיכר האדומה במוסקבה, את היערות ובתי הקיץ שמספרים עליהם, את התרבות הענקית הזאת שבה משטרים דיקטטריים לא הכניעו את נפש האדם וסופרים כתבו יצירות גדולות. אני הוזה לפעמים על נסיעה ברכבת הטראנס סיבירית ממוסקבה לבייג'ין וטיול חוזר בביג'ין.
טיול ברכבת הטראנס סיבירית, מאת גילי חסקין
המדריך לרכבת הטראנס סיבירית, מתוך אתר למטייל
לטייל בארמניה
כי מגיע להם לארמנים. אם לא להכיר בפצע שלהם לפחות לבקר בארץ שלהם. היא בטח מעניינת. היא הררית ואני מדמיינת טיול המשלב נוף ותרבות.
ארמניה, ארץ בצל ענקים – ראיון עם ירון וייס, מתוך הבלוג שלי
לטייל באיים הקיקלדיים
כי איך אפשר לחיות באגן הים התיכון ולא להסניף קצת בתים לבנים עם דלתות כחולות על רקע הים הכחול ולהכיר תרבות קיקלדית?
לטייל באלבניה
בזכות ההיסטוריה הכואבת (ראו סעיף ארמניה), בזכות התרבות הנבדלת והאנשים המיוחדים. אומרים על האלבנים שהם אלבנים יותר מאשר נוצרים או מוסלמים. יש להם קודים תרבותיים חזקים מאוד משלהם. אולי אלבניה דומה במובן הזה ליפן שממנה חזרתי לאחרונה. אני חייבת פעם לפגוש את זה בעצמי. קראתי כמה מספריו של איסמעיל קאדרה, גדול סופרי אלבניה בימינו. מרבים לדבר על אפריל שבור שלו, ובי הכי נגע דווקא גנרל צבא המתים העוסק בתקופת הכיבוש האיטלקי באלבניה. הוא העלה בי מחשבות רבות על התנהגויות אנושיות כמו אדנות, התנשאות וגסות. איטליה קרובה כל כך לאלבניה, ואיזה תהום של חוסר הבנה התגלתה ביניהן.
מוסלמים אלבניים שהצילו יהודים בתקופת השואה, מתוך הבלוג שלי
נתראה בפוסט הבא. הפוסט על קיוטו כבר מתחיל להתבשל. אשמח אם תצטרפו אלי לסיפורים על יעדי 2017 שילוו אותי כנראה עוד הרבה זמן ולסיפורים החדשים של 2018.
זיוה, רשימת היעדים שלך מרשימה ביותר, והייתי שמחה מאד לאמץ אותה (חוץ מאיסלנד… אולי תחליפי אותה בברלין…). כיף לי מאד לקרוא על הטיולים שלך.
הי ג'ייד. אני כבר יודעת שהטעם שלנו לפעמים מצטלב, ואני גם אוהבת לשמוע את דעתך. מעניין אותי מה העניין עם איסלנד. לא שאני נעלבת בשבילה. הרי גם אני לא התחברתי אליה עד היום. מעניין אותי מאיזה מקום זה בא אצלך. ובקשר לברלין – היינו בביקור קצר בעבר. מאז יש לי הרבה שיחות עם עצמי אם אני רוצה לחזור או לא. לאחרונה התחלתי לחשוב באופן חיובי ולא מן הנמנע שנגיע אליה בהזדמנות מתאימה.