באביב 2015 השתתפתי בכנס Tbex – כנס של טרוול בלוגרס מכל העולם. הוא התקיים אז בקוסטה ברווה. בכלל לא היה לי אז בלוג עצמאי. כתבתי מדי פעם בבלוג באתר למטייל, ולא היו לי הרבה יומרות. אל הכנס התגלגלתי במקרה. זכיתי בתחרות כתיבה באתר למטייל וזה היה הפרס. במשך יומיים שמעתי הרצאות ולאחר מכן טיילתי עם כמה בלוגרים, ממשתתפי הכנס, בקבוצה קטנה. בקבוצה שלי כמעט כולם היו אמריקאים, וחוויית ההישרדות החברתית בהוויה של שטף הדיבור, הבדיחות והסיפורים שרצו שם היתה בשבילי די מאתגרת, לא לגמרי פשוטה ולפעמים מוזרה.
אחת המשתתפות, אליסון אבוט, שאלה אותי בסוף הכנס אם אני רוצה לפתוח בלוג. התלבטתי. אני מטיילת רק לפעמים ולא נמצאת באופן קבוע בדרכים כמו רבים מהבלוגרים דוברי האנגלית. אליסון אמרה לי: "זיוה, את רואה את האנשים כאן? כל אחד כותב אחרת. אנשים כותבים בכל מיני צורות."
בתמונות: ארוחה על החוף עם הקבוצה שאתה טיילתי בכנס בקוסטה ברווה ועם השפים שבישלו את הארוחה.
לא צריך להתרחק עד קוסטה ברווה כדי לדעת שאנשים מתבטאים בצורות שונות, אבל במקרה שלי המשפט הזה נאמר ברגע מכריע של התלבטות אמתית. כל ההתנהלות של החבר'ה האמריקאים סביב הבלוגים שלהם נראתה לי אז קצת מוטרפת. כל היום האצבע על האינסטגרם ועל הטוויטר.
פתאום, בתוך כל הטרפת שחוויתי שם, האמירה של אליסון שמה דברים בפרופורציות. כיום, כשאני מכירה יותר את עולם הטרוול-בלוגס, אני חושבת שאפשר לקבל את האמירה הזאת גם במובן הפשוט. באמת יש המון סוגים של בלוגים. סגנון הכתיבה, הנישות, ההתמחויות, הקולות, המסרים, הדרכים לפרנסה – כל אלה הם אינסופיים. קראתי גם אמירה של זוג בלוגרים, מהמצליחים והידועים, שהם לא נותנים טיפים. זה לא התחום שלהם. אז אם לא טיפים מה כן? עוד אגיע אליהם בהמשך.
הבלוג של אליסון אבוט – Green with Renvy
היות שהשיחה עם אליסון השאירה בי חותם, החלטתי לתת לה את המקום הראשון בפינה הזאת בשמתי לב.
אליסון חיה בבוסטון. היא אינה מטיילת נודדת, ואת גיל התרמילאות עברה כבר מזמן. היא מטיילת מדי פעם, אבל כמה היא מטיילת… אוף. הלוואי עלי. הקן שלה כבר התרוקן. כשטיילנו ביחד היא סיפרה לי שבמשך שנים היה לה עסק של אופנה אבל היא התעייפה ממנו, סגרה אותו ופתחה את הבלוג. לדבריה היא יכולה להמשיך אתו כמה שנים שתרצה, עד שתחליט להפסיק לעבוד. החיסרון היחיד הוא שגם בחופשות ובטיולים היא קצת עובדת. היא תמיד צריכה לפתוח מיילים והודעות ולהתייחס.
♦ ♦ ♦ ♦ ♦
אליסון עוסקת בלייפסטייל, בבישול, בטיולים ובקיימות. הדגש שלה על קיימות הוא חוט מקשר בין כל התחומים שבהם היא נוגעת. לדוגמה, לכל מתכוני הבישול הצמחוניים היא יצרה מעטפת של קטגוריה בשם: יום שני ללא בשר. זו אחת הדרכים שלה להעביר מסרים. במיזם חברתי נוסף היא משתפת פעולה עם עסקים המקדמים פרויקטים חברתיים ברחבי העולם באמצעות הקמפיין Pay it forward.
הבלוג של אליסון הוא עסק לכל דבר. היא עושה עסקים עם מלונות, עם חברות מתחום התיירות ותחום הלייפסטייל. בעיון בקטגוריות בבלוג שלה מצאתי כמה דברים מדליקים, וברור לגמרי שבין כל העסקים שהיא עושה היא מוצאת מקום רב להשמיע את קולה האישי.
שיתוף מכרים וקולגות
בקטגוריה בשם Take me There, אליסון משתפת מכרים, חברים ואולי גם קוראים של הבלוג. הם שולחים לה גלויה מהטיול שלהם.
הגלויה עשויה להיות מטפורית. יש שכותבים ממש פוסט שלם על היעד ומצרפים הרבה תמונות ויש ששולחים גלויה אמתית או אפילו גלויה עם ציור.
חלון התגובות בפוסטים של אליסון מעוצב כגלויה ריקה שיש למלא. יש עוד כמה פיצ'רים מעוצבים בבלוג שעוזרים לייצר את המעטפת ואת האווירה. כדאי להציץ.
מה עושים בתקופות יובש מטיולים
מה עושים בלוגרים של טיולים שלא מטיילים כל הזמן? זו שאלה שגם אנו בקהילת הטיולוגים כאן בארץ מתלבטים בה. לאליסון יש קטגוריה בשם מסעות מהכורסה ובה היא מעלה פוסטים עם המלצות וחדשות: מה יש לראות, לאן ללכת, איפה מומלץ לאכול, איפה נפתח משהו חדש.
הסיסטרהוד
יותר מכל מצאה חן בעיני ה-Sisterhood of the world trvel bloggers, שבו חברות בקהילת הבלוגריות של ה"סיסטרהוד" מצרפות בלוגריות נוספות לקהילה באמצעות שאלות שהן מציגות זו לזו על הבלוגים שלהן.
התייחסות יצירתית ללוח השנה
אליסון מרבה להתייחס לאירועים, חגים ומועדים בלוח השנה.
דוגמאות:
ביום האשה היא כתבה פוסט היסטורי על שלוש מטיילות מפורסמות בהיסטוריה.
ליום העצמאות של ארה"ב היא הכינה פוסט שקראה לו "הזיקוקים של אמא אדמה", ובו היא העלתה צילומים של פרחים שהתפרחת שלהם מזכירה זיקוק.
התובנות שלי מההיכרות עם אליסון ועם הבלוג שלה:
בכנס הבלוגרים הרוב היו צעירים וגם הסטטיסטיקה מבליטה את הנתון הזה. לכן שמחתי לפגוש בלוגרית של טיולים שהסטטיסטיקה פסחה עליה ושמחתי גם לראות שהיא הצליחה לבנות בלוג עשיר ומשמעותי למרות שאינה נמצאת בדרכים באופן קבוע.
לדעתי בבלוג שלה יש הרבה דינמיות ויצירתיות, וההיכרות עם העשייה שלה נתנה לי הרגשה טובה שגם חברותי ואני נמצאות במקום טוב בעשייה וביצירה שלנו. כמובן, תמיד יש מה ללמוד והכתיבה המגוונת של אליסון היא בהחלט השראה.
ומה התובנות שלכם?
אני מאוד סקרנית לקרוא איפה הבלוג של אליסון פוגש אותכם – הבלוגרים והבלוגריות?
אני מזמינה אותך להירשם ולהיות תמיד בעניינים.
פוסטים נוספים שכתבתי על עולם הבלוגוספרה:
כתבת מקסים, כנה ומעניין!
אולי גם אני אשתה כבר מיץ אומץ ואפתח את הבלוג המיוחל כבר…
תודה, רינת. איזה כיף לשמוע. ויאללה, תפתחי ותצאי לדרך. אם את צריכה עזרה אשמח לעזור במה שאני יכולה.