בזכות החוויה המקומית

אני מטיילת ביעדים מוכרים ואף תיירותיים, אבל תמיד משתדלת לזוז גם קצת הצדה. אני מאמינה שכדי לחוות את האווירה והייחוד של מקום צריך להתרחק טיפה מההמונים ולשהות במקום זמן ארוך ככל האפשר. לא תמיד זה אפשרי. לפעמים נוסעים לחופשה קצרה ורוצים לראות את העיקר, אבל כשזה מתאפשר זה רווח גדול לכל הצדדים.

לרוב אני יוצרת איזו פשרה. אפילו כשהתרחקתי עד יפן העדפתי, אחרי הרבה מחשבה, לעשות חיתוכים וויתורים כואבים כדי לאפשר שהות של יום נוסף בהירושימה, טיול נינוח ולא מזורז באלפים ובקיוטו, היכרות עם עיר קצת פחות מתוירת כמו טקמצו. המחיר היה בוויתור על טוקיו. יש מי שחושב שהשתגעתי. אני מאמינה שעוד אחזור פעם להשלים את החסר, וגם אם לא – הרי שהרווחתי.

הטיול האטי תורם לכלכלה המקומית ובאופן טבעי הוא מעמיק את המודעות לסביבה. אני כותבת לפעמים גם על כך.